המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בראשית המאה העשרים התגוררו בסטרשין כ-1,200 יהודים – כ-60 אחוזים מאוכלוסייתה. בימי השלטון הסובייטי עסקו יהודים רבים במלאכה, קצתם התארגנו בקואופרטיבים, ואחדים עסקו בחקלאות בקולחוז יהודי. בעיירה פעלו "מועצה יהודית ממלכתית" ובית ספר שהתנהלו ביידיש. תהליכי עיור ותיעוש הביאו לידי ירידה במספר היהודים בעיירה, וערב פלישת הגרמנים לברית-המועצות נותרו בה כ-530 יהודים שהיו כשליש אוכלוסייתה אז.
סטרשין נפלה בידי הגרמנים באמצע אוגוסט 1941. עד אז הספיקו רבים מיהודיה להתפנות ממנה. בספטמבר 1941 רוכזו היהודים שנשארו בה בגטו, ורכושם נשדד בידי הגרמנים. על הגטו שמרה המשטרה המקומית, ונאסר על היהודים לצאת ממנו בלי רישיון. באפריל 1942 פינו גרמנים ושוטרים בלרוסים את גטו סטרשין מכ-280 תושביו והעבירו אותם לכיוון ז'לובין (Zhlobin). ב-14 באפריל 1942 נרצחו יהודי סטרשין בדרך מז'לובין לכפר לבדווקה (Lebedevka).