המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בשלהי המאה התשע-עשרה חיו באיזיאסלב כ-6,000 יהודים – כמחצית מכלל תושביה. בעקבות תהליכי תיעוש ועיור שפקדו את ברית המועצות בין מלחמות העולם קטנה מאוד האוכלוסייה היהודית בעיירה והגיעה ערב פלישת הגרמנים לברית-המועצות לכ-3,200 נפשות – כ-30 אחוזים מאוכלוסייתה. בין מלחמות העולם המשיכו רבים מהיהודים לעסוק במלאכה, אך רבים הפכו לפועלים במפעלים ממלכתיים ולפקידים. בראשית שנות השלושים נסגר בית הכנסת האחרון בעיירה ובניינו הפך למקום משכנו של קואופרטיב החייטים. בתקופה זו פעל באיזיאסלב בית ספר ביידיש.
עם תחילת המלחמה הפציץ חיל האוויר הגרמני את העיירה, ומקצת היהודים הצליחו לברוח מזרחה. הגרמנים כבשו את איזיאסלב ב-5 ביולי 1941. ב-24 באוגוסט 1941 נורו למוות כ-1,000 מיהודי העיירה בידי אנשי גדוד 45 של המשטרה הגרמנית.
סמוך לאותו מועד, כנראה לאחר האקציה, הוקם בחלקה הישן של העיירה גטו ורוכזו בו היהודים שנותרו בה ואתם יהודים נוספים מיישובי הסביבה. הגרמנים מינו את אברהם מינביץ' (Minevich) ל"זקן היהודים". הצפיפות והרעב גרמו לשיעורי תמותה גבוהים בגטו.
ב-27 ביוני 1942 נורו למוות בסדרת אקציות כ-3,000 יהודים מאיזיאסלב והנפה, רובם קשישים, נשים וילדים. בתחילת 1943 נרצחו אחרוני היהודים בעיירה – "מומחים" (בעלי מקצוע) שהוחזקו עד אז במחנה עבודה שהוקם במקום.