המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בסלוק כ-200 משפחות יהודיות. הן התפרנסו ממסחר, דיג, רוכלות ומלאכה זעירה. בסלוק פעלו מוסדות דת וחינוך יהודיים מסורתיים ובית ספר עברי, והייתה בה פעילות ציונית.
עם סיפוח ליטא לברית-המועצות ביוני 1940 הולאמו כמה מהחנויות בעיירה והארגונים הציוניים פוזרו.
עם כניסת הגרמנים לסלוק ב-29 ביוני 1941 הצטוו היהודים לשאת על בגדיהם סימן היכר בצורת האות J או מגן דוד צהוב, הוטלו עליהם הגבלות תנועה והם חויבו בעבודת כפייה אצל הליטאים. נתמנה יודנרט שחבריו היו הרב יעקב רלבה (Ralbe), פייבוש גילינסקי ואברהם בך. על-פי מקור אחר לא נתמנה היודנרט אלא באוגוסט, עם הקמת הגטו.
ב-2 באוגוסט 1941 רוכזו כל יהודי סלוק והובלו ליער סונגרד (Sungardas).
150 מהם – משכילים ועסקנים ובני משפחותיהם – הובלו לכפר פזרה (Paezeriai) ושם נורו ונקברו. שאר היהודים הוחזרו לסלוק ורוכזו שם בגטו.
ב-26 באוגוסט 1941 רוכזו יהודי סלוק בתואנה שעליהם לצאת לעבודה בחקלאות. הם הובלו אל היער, מרחק כעשרה קילומטר מהעיירה, ורוכזו שם מאחורי גדרות תיל עם יהודים מכמה עיירות אחרות. כולם, 2,569 מספרם, נרצחו למחרת בידי ליטאים בפיקוחם של שני אנשי ס"ס.