המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב הכיבוש הגרמני ישבו בסלנט כ-500 יהודים – כשליש תושביה. עם מוסדות החינוך של היהודים בסלנט נמנו בית ספר של רשת "תרבות", תלמוד תורה ומוסדות של "בית יעקב". בעיירה פעלו סניפים של אגודת ישראל ושל מפלגות ציוניות.
עם סיפוח ליטא לברית-המועצות ב-1940 הולאמו בסלנט בתי עסק פרטיים, מפלגות ותנועות נוער ציוניות פורקו, ומוסדות חינוך עבריים נסגרו.
הגרמנים כבשו את סלנט ב-23 ביוני 1941, ומיד אחר כך החלו הליטאים בשוד רכושם של היהודים. בסוף יוני 1941 נשרפו ספרי קודש יהודיים במרכז העיירה.
ב-1 ביולי 1941 רוכזו יהודי העיירה בבית הכנסת, שוטרים ליטאים הקיפו את המקום. מדי לילה הוצאו מתוכו ממנו עשרה גברים יהודים ונרצחו. ב-10 ביולי הוצאו כל יתר הגברים ונורו למוות. בבית הכנסת נשארו נשים מבוגרות וילדים, כאשר כ-150 צעירות נשלחו לעבודה בחקלאות. ב-20 ביולי הוצאו הנשים המבוגרות והילדים מבית הכנסת והובלו לקרבת הכפר שטיק (Sateikiai), שם כולם נרצחו ונקברו בקבר אחים. הנשים הצעירות הוחזרו לבית הכנסת, כנראה בראשית אוגוסט, והוחזקו שם עד שנרצחו כולן ב-12 בספטמבר 1941, למעט אחת אשר הוסתרה על ידי ליטאי.