המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בסקלנצה 685 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כ-19 אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיירה השתייכה לזרם האורתודוקסי ובמיפקד של 1941 הצהירו רוב היהודים ששפת אמם היא יידיש.
סקלנצה שבצפון טרנסילווניה השתייכה בעבר להונגריה, ואחרי מלחמת העולם הראשונה סופחה לרומניה. ב-30 באוגוסט 1940 חזרה העיירה לריבונות הונגריה והייתה לחלק מהמינהל האזרחי באזור, שהתחיקה האנטי-יהודית בו נאכפה בחומרה רבה יותר משנאכפה בהונגריה גופא.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. מנגנון המינהל ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. גטו סקלנצה הוקם במחצית השנייה של אפריל 1944, ורוכזו בו גם יהודי הכפרים הסמוכים. הגרמנים המציאו דרכים שונות כדי להשפיל את היהודים הכלואים בגטו. ז'נדרמים הונגרים שמרו על הגטו, ושירות סדר יהודי הוקם כדי לשמור על הסדר בתוכו. המועצה היהודית הפעילה מטבח ציבורי. גברים ונשים שולחו לעבוד מחוץ לגטו.
ב-15 במאי 1944 רוכזו תושבי גטו סקלנצה בחצרות של אחד מבתי הספר בעיירה. אחרי שנעשו על גופם חיפושים קפדניים הם צעדו ברגל לתחנת הרכבת בסלדובוש (Szaldobos) הסמוכה וגורשו לאושוויץ.