המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם ישבו בסרניק כ-1,000 יהודים שהיו כחמישית אוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה, בעיקר בענפי הנגרות והבנייה. בעיירה היה חדר מתוקן ששפת ההוראה בו הייתה עברית ופעלה בה תנועת הנוער של בית"ר.
בספטמבר 1939 נכבש האזור בידי הסובייטים. עם פלישת הגרמנים לברית-המועצות ביוני 1941 היה השלטון בעיירה בידי המשטרה האוקראינית. נציגי הממשל הגרמני הגיעו לסרניק רק ב-8 באוגוסט 1941, ובהנחייתם רצחו האוקראינים 150 גברים יהודים.
בתחילת ספטמבר 1941 הוקמו יודנרט ושירות סדר יהודי. היהודים הצטוו לשאת תחילה סרט שרוול שעליו מגן דוד ואחר כך טלאי צהוב, וגויסו לעבודת כפייה.
בראשית 1942 רוכזו היהודים בגטו לא מגודר והוטל עליהם עוצר משבע בערב עד הבוקר. כעבור זמן מה הובאו לגטו גם יהודי הכפרים באזור. בראשית ספטמבר 1942 נפוצו שמועות על חפירת בורות לקראת רצח יהודים. כמה יהודים ניסו לברוח. היודנרט ניסה לשחד את השוטרים האוקראינים כדי שיעלימו עין מהבורחים, אבל למרות זאת הם ירו בכל בורח שתפסו.
ב-8 בספטמבר 1942 התאספו יהודים רבים בבית ראש היודנרט והחליטו לברוח. באותו הלילה ולמחרת בבוקר ברחו מסרניק כ-500 יהודים. כ-200 מהם נהרגו בעת הבריחה; 279 גברים ונשים, רובם צעירים, הסתתרו ביערות בקבוצות. היהודים שנשארו בגטו, 550 בני אדם, נרצחו בידי הגרמנים ב-9 בספטמבר, בכפר סולומיר (Solomir), מרחק שמונה קילומטרים מסרניק.