המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים ישבו בפודבולוצ'יסקה כ-2,300 יהודים שהיו הרוב הגדול של אוכלוסייתה. רובם היו סוחרים זעירים ובעלי מלאכה קטנים שהתפרנסו בדוחק, ומעטים היו בעלי רכוש ובעלי מקצועות חופשיים. בעיירה פעלו סניפים של מפלגות יהודיות, בעיקר ציוניות. כ-150 ילדים למדו בבית ספר עברי משלים.
במחצית השנייה של ספטמבר 1939 נכבשה פודבולוצ'יסקה בידי הסובייטים. בימי שלטונם פוזרו המפלגות היהודיות ומוסדות הקהילה, המסחר הפרטי חוסל, מפעלים גדולים הולאמו, ורוב בעלי המלאכה אורגנו בקואופרטיבים. כמה פעילי ציבור יהודים גורשו לתוך ברית-המועצות.
פודבולוצ'יסקה נפלה בידי הגרמנים ב-7 ביולי 1941. כעבור ימים אחדים התחילו האוקראינים לפרוע ביהודים, בעידוד הגרמנים. כמה יהודים הוכו למוות ברחובות העיירה באבנים ומקלות; רב הקהילה ושני שוחטים הושפלו בפומבי. בצו הגרמנים הוקם יודנרט בראשות עורך הדין שולר (Schuller), ותפקידו העיקרי היה לגבות קנסות שהוטלו על הקהילה ולגייס יהודים לעבודת הכפייה.
גטו מוקף בגדר תיל שהוקם בעיירה התקיים עד ספטמבר 1942, ואז הועברו יושביו לגטו זברז' וגורלם היה כגורל תושביו.
בפודבולוצ'יסקה נשארו יהודים במחנה העבודה "קמיונקה 3" (Kamionka 3), שהוקם בחודשים הראשונים של 1942 כשלוחה של מחנה קמיונקה ופעל עד חיסולו ביוני 1943.