המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ב-18 במאי 1919, בעיצומה של מלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918), נרצחו בפוגרבישצ'ה כ-400 יהודים בפוגרום שעשו בהם חיילי הצבא האדום. בפוגרום נוסף בעיר, בין 18 ל-21 באוגוסט באותה השנה, רצחו כנופיות אוקראיניות כ-350 יהודים ופצעו עוד כ-100.
בשנות העשרים הוסיפו מקצת הסוחרים היהודים בעיסוקיהם כמקודם, אך עד תחילת שנות השלושים חוסלו עסקיהם. בעלי מלאכה יהודים אורגנו בהדרגה בקואופרטיבים, ויהודים השתלבו בעבודה בתעשייה, בחקלאות ובפקידות. בפוגרבישצ'ה הוקמו "מועצה יהודית ממלכתית" ובית ספר ממשלתי יהודי ופעלו שניהם ביידיש. בעקבות תהליכי העיור והתיעוש של תקופה הסובייטית ירד מספר היהודים בפוגרבישצ'ה, וערב פלישת הגרמנים לברית-המועצות ישבו בעיירה כ-1,400 יהודים, כמחצית ממספרם בתחילת שנות העשרים.
פוגרבישצ'ה נפלה בידי הגרמנים ב-21 ביולי 1941. בתוך ימים אחדים הוצאו להורג בידי הגרמנים והמשטרה האוקראינית כ-40 מתושביה, רובם יהודים. ב-17 באוקטובר 1941 נפוצו ידיעות על אנשי גסטפו שהגיעו לעיירה ועל אקציה צפויה, ויהודים אחדים ניסו להסתתר ביער הסמוך או למצוא מחסה אצל מכרים בכפרים בסביבה. ואמנם, ב-18 באוקטובר ריכזו הגרמנים והשוטרים האוקראינים את כל יהודי העיירה ורצחו אותם בבורות גדולים ביער הסמוך. מספר הנרצחים באותו היום הסתכם בכ-1,300. בימים הבאים נרצחו באותו מקום עוד כ-400 יהודים שנתפסו מסתתרים וגם היהודים מהכפרים הסמוכים.
כ-200 מיהודי המקום ומכפרי הסביבה שהצליחו להימלט בזמן האקציה רוכזו לאחר מכן במעין גטו בעיירה. הם שוכנו בכמה בתים וסבלו מרעב ומקור. יציאתם מהגטו הותרה רק לעבודת הכפייה. כמה בעלי מלאכה כמו חייטים וסנדלרים עבדו בבתיהם בעבור הגרמנים ועוזריהם האוקראינים.
כעבור שמונה חודשים, ביוני 1942, חוסל הגטו ויושביו נרצחו. רק 18-16 בני אדם הצליחו להימלט ולשרוד.