המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בפוז'צ'ה כ-400 יהודים, שהיו פחות משליש תושביה. מרביתם עסקו במסחר ובמלאכה. בפוז'צ'ה פעלו מפלגות ותנועות נוער יהודיות. בעקבות הכיבוש הסובייטי במחצית השנייה של ספטמבר 1939 הולאמו או נסגרו חנויות פרטיות בעיירה והוקמו קואופרטיבים.
פוז'צ'ה נפלה בידי הגרמנים ב-23 ביוני 1941. בימים שלאחר מכן נחטפו, נעלמו או הוצאו להורג רוב הגברים היהודים שחיו בה. אחרים נלקחו לעבודת כפייה מפרכת. היהודים שנשארו בעיירה חויבו לשאת טלאי ותנועתם הוגבלה.
בסוף יולי 1941 הוקם בפוז'צ'ה גטו וישבו בו כ-200 יהודים. בתחילה היה הגטו פתוח אך אחר כך גודר. בפקודת הגרמנים הוקם יודנרט של שישה חברים ובראשו הועמד מאיר שלקוביץ', בנו של רב הקהילה. היודנרט נדרש מפעם לפעם לאסוף כספים לתשלום דמי כופר ולגייס עובדי כפייה יהודים לפי דרישות הגרמנים.
ב-1 בנובמבר 1942 רוכזו יהודי גטו פוז'צ'ה לקראת פינויָם. קצתם ניסו להתנגד ולהסתער על שער הגטו, אך הגרמנים פתחו באש ואישה אחת נהרגה. במהלך פינוי הגטו הצליחו יהודים אחדים להסתתר או להימלט. 234 יהודים נשלחו למחנה קלבסין (Kielbasin), ובתחילת דצמבר 1942, עם יהודים ממקומות אחרים, גורשו משם לאושוויץ-בירקנאו.