המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה ישבו בפולונקה כ-200 יהודים – כמחצית תושביה ¬– והתפרנסו בעיקר ממסחר זעיר וממלאכה.
במחצית השנייה של ספטמבר 1939 נכבשה פולונקה בידי הסובייטים, ועם הפליטים מאזורי הכיבוש הגרמני בפולין שהגיעו אליה בימי שלטונם גדל מספר התושבים היהודים בה לכ-300.
פולונקה נפלה בידי הגרמנים ב-26 ביוני 1941, וגרמנים, בסיוע תושבים מקומיים, החלו מיד במעשי ביזה ובהתעללות ביהודים. כעבור שבועות מספר הוקם בעיירה יודנרט, והמשימות העיקריות שהוטלו עליו היו גיוס עובדי כפייה יהודים וגביית כספים לתשלום דמי כופר. יהודי פולונקה חויבו לשאת טלאי צהוב ותנועתם הוגבלה. בחודשים הראשונים לכיבוש רצחו הגרמנים כמה מיהודי העיירה ובהם משפחות שלמות.
כעבור כמה חודשים הוקם בפולונקה גטו. ב-18 באפריל 1942 נורו למוות מחוץ לעיירה קשישים וילדים יהודים. ביוני 1942 גויסו איכרי הסביבה לחפירת בור גדול. קבוצה של צעירים יהודים קראה לתושבי הגטו לברוח כשנודע הדבר, אך נתקלה בהתנגדות עזה שלהם. יהודי פולונקה נורו למוות מחוץ לעיירה ב-12 באוגוסט 1942. רק אחדים הצליחו להימלט.