המכון הבין-לאומי לחקר השואה

באמצע שנות העשרים של המאה העשרים ישבו בפוסטושקה כ-930 יהודים. תהליכי מודרניזציה ועיור והמדיניות הסובייטית הביאו לירידה ניכרת במספר היהודים בעיירה, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בה כ-200 יהודים בלבד. רובם היו בעלי מלאכה וסוחרים זעירים. עד אמצע שנות השלושים פעל בפוסטושקה בית ספר ממשלתי ביידיש.
עם פרוץ המלחמה בין גרמניה לברית-המועצות ברחו מפוסטושקה כמחצית מתושביה היהודים. פוסטושקה נפלה בידי הגרמנים ב-16 ביולי 1941. היהודים שנשארו בה הוכרחו לשאת על בגדיהם טלאי צהוב.
בפברואר 1942 הוקם בפוסטושקה גטו ובו כ-70 היהודים שנשארו בעיירה. אף שהגטו הוקף בגדר תיל, הקשר עם הסביבה לא נותק. בשבועות שלאחר מכן עבדו היהודים בעבודת כפייה.
גטו פוסטושוקה חוסל בלילה שבין 3 ל-4 במרס 1942 וכל תושביו נורו למוות.