המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין מלחמות העולם חיו באלכסנדריה כ-1,300 יהודים – כשלושה רבעים מאוכלוסייתה. חילופי השלטון התכופים לאחר מלחמת העולם הראשונה הביאו לעזיבת יהודים את העיירה ולסגירת רוב המפעלים בה. יהודי אלכסנדריה עסקו במסחר זעיר ובמלאכה והסתייעו בבנק יהודי. רוב הילדים היהודים בעיירה למדו בבית ספר של רשת "תרבות", וזמן מה הייתה בעיירה גם ישיבה. בוגריהן של תנועות ציוניות וחלוציות שפעלו בעיירה הקימו בארץ-ישראל את קיבוץ גלאון.
אין פרטים על קורות יהודי המקום בעת הכיבוש הסובייטי (מספטמבר 1939 ועד יוני 1941).
הגרמנים כבשו את אלכסנדריה ב-29 ביוני 1941 וכבר למחרת החלו בשוד רכוש היהודים. ב-4-1 ביולי הצטרפו איכרי הסביבה אל הגרמנים במעשי שוד וביזה, וכמה יהודים נרצחו. ב-31 ביולי 1941 נרצחו עוד 85 יהודים, ומאז נמשכו רציחות של יהודים יחידים. היהודים נצטוו לשאת אות קלון, גויסו לעבודת כפייה ונדרשו לשלם כופר. ב-2 בספטמבר 1941 נצטוו היהודים למנות יודנרט של תשעה חברים.
באמצע אוגוסט 1942 הוקם בעיירה גטו, ושוכנו בו יותר מ-1,000 בני אדם.
ב-23 בספטמבר 1942 כותר הגטו; באותו לילה חמקו ממנו כ-100 יהודים, ולמחרת, ב-24 בספטמבר, הוציאו ממנו הגרמנים כ-900 יהודים ורצחו אותם בבורות בקרבת הכפר סוויאצ'י (Swiacie). חברי היודנרט הוכרחו להעמיס את בגדי הנרצחים על משאיות, ולאחר מכן נרצחו גם הם.
ב-28 באוקטובר 1942 נורו באלכסנדריה עוד 85 יהודים, ובהם מי שנתפסו או שפותו לחזור לגטו.