המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה ישבו בפיאסקי כ-1,200 יהודים – כשלושה רבעים מתושביה. רובם עסקו במסחר וברוכלות. בפיאסקי פעלו מפלגות יהודיות, ובהן מפלגות ציוניות והבונד, והיה בה בית ספר "תרבות". בעקבות כיבוש פיאסקי בידי הסובייטים במחצית השנייה של ספטמבר 1939 הולאמה הפעילות הכלכלית בעיירה, עסקים פרטיים נסגרו והוקמו קואופרטיבים.
פיאסקי נפלה בידי הגרמנים בסוף יוני 1941. ומיד לאחר כיבושה נשדדו יהודים והושפלו, ושניים מהם נרצחו. ימים אחדים לאחר הכיבוש חויבו יהודי העיירה לשאת טלאי, תנועותיהם הוגבלו, ורבים גויסו לעבודת כפייה.
בנובמבר 1941 הוקם בפקודת הגרמנים יודנרט ובראשו הועמד יהודי דובר גרמנית, מנדל ברווין (Brevin) שמו. זמן קצר אחר כך רוכזו יהודי פיאסקי בגטו. אל הגטו הובאו גם יהודים מעיירות אחרות והתנאים בו היו קשים ביותר, מנות המזון היו זעומות, והצפיפות הייתה גדולה. הגטו גודר והופקדה עליו שמירה של המשטרה המקומית. רק יהודים מעטים שעבדו בשירות הגרמנים הורשו לצאת ממנו, ואף בלי הטלאי על בגדם. מפעם לפעם נדרשו יהודי הגטו לשלם לגרמנים כופר בחפצים ובכסף.
ב-2 בנובמבר 1942 רוכזו היהודים סמוך לשער הגטו ונערכה בהם סלקציה. קשישים וחולים נורו למוות בבית העלמין. יתר היהודים, כ-1,600 בני אדם, הוצעדו למחנה הבונקרים שליד וולקוביסק, ומשם גורשו כעבור ימים אחדים למחנה ההשמדה טרבלינקה. כמה יהודים שהסתתרו בזמן האקציה נתפסו ונורו למוות.