המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Plock, יהודים מרוכזים לקראת גירושם. ארכיון יד ושם, 1597/235
Poland ,Plock, יהודים בתוך קרונות רכבת ללא תקרה לקראת גירושם. ארכיון יד ושם, 6220/4

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בפלוצק כ-6,500 יהודים – כרבע מתושביה. הם התפרנסו ממסחר וממלאכה, רובם בענף ההלבשה. שני בתי חרושת גדולים למכונות חקלאיות היו בבעלות יהודים. יהודי העיר הסתייעו באיגודים מקצועיים ובעיר פעלו לפחות שלושה בנקים יהודיים. לרשות היהודים עמדה מערכת מסועפת של מוסדות סעד ועזרה הדדית, ובהם גם בית חולים. מפלגות ותנועות נוער ציוניות שפעלו בעיר קיימו בה ספרייה, קורסים לעברית וכמה קיבוצי הכשרה חלוצית. כמו כן פעלו בעיר הבונד ואגודת ישראל, ופעלו בה גם תאים חשאיים של קומוניסטים שהסוו את פעילותם הבלתי חוקית בספרייה ובמועדון ספורט שהפעילו. בעיר פעלו גם חוגי דרמה ותזמורות ואגודות ספורט מכל גוֹנֵי הקשת הפוליטית, והתקיימו בה אירועי תרבות רבים.
רבים מיהודי פלוצק, בעיקר האמידים שבהם, ברחו מזרחה ולוורשה עם פרוץ המלחמה. באותה העת הגיעו לעיר מאות יהודים מהעיירות הקטנות הסמוכות לגבול עם גרמניה. רבים נהרגו בעת ניסיונות הבריחה האלה.
הגרמנים כבשו את פלוצק ב-8 בספטמבר 1939. פליטים יהודים שהחלו לשוב לעיר כעבור זמן מה הוכו ונשדדו בידי הגרמנים. מיד לאחר הכיבוש נאסר על היהודים לקיים טקסי דת, ואלו נמשכו בסתר. ב-8 באוקטובר 1939, בהוראת היטלר, סופחה פלוצק לרייך; העיר הייתה לחלק מבצירק ציחנאו ועברה לשליטה מינהלית של הרשויות האזרחיות ושל הגסטפו במחוז פרוסיה המזרחית. על הקהילה הוטל כופר, והיהודים נשדדו והוכו מדי יום. בסוף אוקטובר 1939 הופקעו כל בתי העסק של היהודים והועברו לגרמנים ולפולנים. בסוף נובמבר 1939 חויבו יהודי פלוצק להצמיד טלאי צהוב לדש הבגד.
בסוף דצמבר 1939 הוקמו בפלוצק יודנרט בראשותו של ד"ר ברומברגר וכן שירות סדר יהודי של עשרים איש. היודנרט נצטווה לספק מדי יום 150 נשים יהודיות לעבודת כפייה ומכסות משתנות של גברים. נוסף על כך נחטפו יהודים לעבודה באופן ספורדי. היודנרט ארגן עבודה של בעלי מלאכה בשירות הגרמנים בתמורה לשכר זעום.
בחודשי הכיבוש הראשונים הופקעו רבות מדירות היהודים לשימושם של גרמנים ופולנים. במקביל הגיעו לעיר פליטים יהודים רבים מיישובי הסביבה. הם נדחסו למעין "רובע יהודי" בכמה רחובות שאוכלסו בצפיפות. בספטמבר 1940 הוקם בפלוצק גטו ושוכנו בו כ-10,600 יהודים, כ-3,000 מהם פליטים. בעת הקמת הגטו או כמה ימים לפני כן גירשו הגרמנים 30 מדיירי מושב הזקנים למחנה המעבר דז'יאלדובו (Dzialdowo) ונרצחו שם. היודנרט נצטווה לערוך רשימה של חולים ונכים; הגרמנים לקחו אותם, עם אנשים בריאים שנחטפו באקראי, ועקבותיהם נעלמו.
היודנרט הקים מרפאה, מאפייה, מטבח ציבורי וחנויות לחלוקת מזון על-פי תלושים. בינואר 1941 רצחו הגרמנים כמה גברים יהודים ושלחו אחרים לדז'יאלדובו ולמחנה עבודה אחר. בסך הכל נחטפו או נרצחו בחודש זה כ-35 יהודים.
ב-20 בפברואר 1941 הגיע לפלוצק הבטליון ה-13 של הס"ס. 25 גברים יהודים נעצרו ונרצחו ביריות ליד הגבול, בין העיירות אימיילניצה (Imielnica) ופודולשיצה (Podolszyca). למחרת, 21 בפברואר 1941, רצחו אנשי הס"ס כמעט מחצית מהמאושפזים בבית החולים היהודי בגטו. יהודי הגטו רוכזו ברחוב שרוקה (Szeroka) והוכו, כמה מהם למוות, ולאחר מכן גורשו כ-4,000 יהודים לדז'יאלדובו. בעת הגירוש גם נורו למוות 39 גברים יהודים שעצר הגסטפו בינואר 1941.
ב-28 בפברואר נעצרו חברי היודנרט. ב-1 במרס 1941 בוצע הגירוש השני והאחרון של יהודי פלוצק. כמעט יממה המתינו היהודים תחת כיפת השמים, בלי מחסה מהקור ובלי מזון. רבים נרצחו במקום, ועוד עשרות מהם נספו בדרך לדז'יאלדובו. בסך הכל הגיעו לדז'יאלדובו, בשני הגירושים, כ-7,000 יהודים מפלוצק, ועשרות או מאות מהם נרצחו שם. לאחר שבוע-שבועיים שולחו יהודי פלוצק מדז'יאלדובו למקומות אחרים, רובם לסביבות קילצה (Kielce) ואחרים למחוז רדום. מקצת המגורשים הגיעו לוורשה.