המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Pruzany, יהודים נושאים את חפציהם במהלך גירוש. ארכיון יד ושם, 2770/6
Poland ,Pruznice, גירוש יהודים. פנים של יהודי. ארכיון יד ושם, 2770/8

בין שתי מלחמות העולם חיו בפרוז'נה כ-4,200 יהודים – יותר ממחצית תושביה. רובם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה. היו בהם שהתפרנסו מעבודה במנסרה ומסחר בתוצרתה, והיו שהוציאו פרנסתם מטחנות קמח וממפעלי מזון זעירים. מעטים עסקו בחקלאות. יהודי פרוז'נה הסתייעו בקופות גמ"ח, בבנק עממי, באיגודים מקצועיים יהודיים ובג'וינט. בעיירה פעלו מוסדות סעד מסורתיים ובהם ארגוני הבריאות והסעד צנטוס וטא"ז. עם מוסדות החינוך היהודי בעיירה נמנו חדרים פרטיים, בית ספר יסודי של רשת ציש"א ולידו גן ילדים יידי, בית ספר עברי של רשת "תרבות" ולידו גן ילדים עברי, בית ספר של רשת "יבנה", גימנסיה עברית, תלמוד תורה וישיבה. היו בפרוז'נה ספרייה עברית וספרייה יידית, ראו בה אור שני שבועונים ביידיש, אחד מהם ציוני, ופעלו בה מועדוני תרבות וחוגי דרמה. בעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות ושל הבונד.
עם הכיבוש הסובייטי בספטמבר 1939 חוסל המסחר הפרטי, בתי הספר היהודיים עברו ללמד במתכונת הסובייטית, בית החולים ובית היתומים הפכו למוסדות ממשלתיים, וחמש משפחות שראשיהן היו עסקנים של הבונד או ציונים הוגלו לפנים רוסיה.
פרוז'נה נפלה בידי הגרמנים ב-23 ביוני 1941. ב-5 ביולי 1941 הוקם בה יודנרט ובו חמישה חברים, וכעבור עשרה ימים הוגדל מספרם ל-24. כמו כן הוקם שירות סדר יהודי. ב-10 ביולי נרצחו מחוץ לעיירה 18 יהודים שהואשמו בקומוניזם. ב-20 ביולי הוטל על היהודים לשלם כופר בזהב, בכסף, ברכוש, בבגדים ובתבואה.
ב-10 באוגוסט 1941 נצטוו היהודים להקים גטו בפרוז'נה. ב-18 בספטמבר הובאו לפרוז'נה אלפי יהודים מביאליסטוק ומהסביבה, וב-25 בספטמבר הוכנסו כולם לגטו. כעבור כמה שבועות הובאו לפרוז'נה יהודים נוספים מהעיירות בסביבה, ומספר היהודים בפרוז'נה הגיע לכ-18,000. בחודשים שלאחר מכן שבו בחשאי ליישוביהם רבים מהיהודים שהובאו לפרוז'נה.
יהודי פרוז'נה הועסקו בעבודת כפייה בעיירה וביערות שמסביבה. בעלי המלאכה שבהם עבדו במקצועותיהם. היודנרט הבריח לגטו מזון ותרופות, ובגטו פעל בית חולים. ב-3 בינואר 1942 החרימו הגרמנים מהיהודים את כל הפרוות ודברי הצמר והטילו עליהם כופר נוסף.
במרס 1942 הובאו לגטו יהודים עוד מעיירות אחרות.
באביב 1942 הוקמה מחתרת אנטי-פשיסטית ובראשה יצחק שרשבסקי, יוסף רוזן, אהרן גולדשטיין ורות שך. קבוצת חברים בראשות יצחק פרידברג, שעבדו במחנה שבדרך ללינובו (Linowo), הצליחה להשיג נשק ותחמושת ולהבריחם לגטו. פרידברג נשלח למחנה עבודה בביאלובייז'ה (Bialowieza) וארגן שם קבוצת מחתרת וקשר קשרים עם פרטיזנים סובייטים ביערות. כששמעו חברי יודנרט שהפרטיזנים מוכנים לקבל יהודים, הסכימו להתקין מקלט רדיו חשאי ולהפיץ באמצעותו ידיעות בסתר. לאחר מכן סייעו חברים ביודנרט ברכישת נשק וציוד לקבוצות הלוחמות. היודנרט התנגד ליציאה ליערות, מחשש שהגרמנים יתנקמו בכלל יהודי הגטו, אך למעשה הסכים שיחידים יעשו כן.
ב-1 בנובמבר 1942 הוטל על הגטו מצור, ובמיפקד שנערך בו נמנו 9,976 תושבים. עקב המצור התאבדו 47 מתושבי הגטו בבליעת רעל, והחלה התארגנות למרי ולבריחה. קבוצה של 18 איש יצאה מהגטו ליערות, והמשיכה לקיים קשר עם הגטו ולהוציא ממנו אנשים, נשק ומזון.
ב-2 בינואר 1943 הצליחו חברי הארגון האנטי-פשיסטי להבריח מהגטו קבוצה של 12 איש, שהייתה חמושה והיה ברשותה מקלט רדיו.
ב-27 בינואר 1943 התפתח קרב יריות בין שליחים שבאו מהיער להיפגש עם אנשי היודנרט ובין פיקוד הס"ד המקומי, ובקרב נהרג גזבר היודנרט ואחד מחברי היודנרט נפצע. השליחים הצליחו לברוח ליער.
ב-28 בינואר 1943 כותר הגטו והוטל עליו מצור. היודנרט הזהיר את היהודים מפני החיסול הקרב וקרא לתושבים לנהוג לפי ראות עיניהם. כ-2,700 מתושבי הגטו ניסו להסתתר בבונקרים או לברוח ליערות, אך רובם הגדול נתפסו ונורו. השאר הועברו לתחנת הרכבת בלינובו, ועד 2 בפברואר 1943 גורשו לאושוויץ בארבעה טרנספורטים.
ימים מספר לאחר הגירוש פוצצה קבוצת לוחמים יהודים את בניין הס"ד בפרוז'נה על יושביו.
מיהודי גטו פרוז'נה שגורשו לאושוויץ שרדו עד השחרור כ-200, ובהם שניים מחברי היודנרט. מהבורחים והמסתתרים לא שרדו עד השחרור אלא כ-20. רבים מאלה שהצליחו לברוח ליערות ולהצטרף לקבוצות לוחמים נפלו בקרבות בשורותיהם של הפרטיזנים.