בראשית המאה העשרים התגוררו בפרופויסק כ-2,300 יהודים – כמחצית תושביה. בתקופת השלטון הסובייטי התפרנסו רבים מיהודי פרופויסק ממלאכה. כמה מיהודי העיירה עברו לחקלאות, אחרים היו לפקידים ופועלים במוסדות ממשלתיים. בעקבות תהליכי תיעוש ועיור שפקדו את ברית-המועצות עזבו את העיירה רבים מיהודיה, ובשלהי שנות השלושים נותרו בה כ-1,000 יהודים, שהיו אז כשליש אוכלוסייתה. בעיירה פעל בית ספר ביידיש.
בשבועות הראשונים לאחר פלישת הגרמנים לברית-המועצות הספיקו רבים מיהודי פרופויסק להתפנות או לברוח לפנים רוסיה. מקצת הגברים תושבי העיירה, ובהם יהודים, גויסו לצבא האדום. העיירה נפלה בידי הגרמנים ב-15 באוגוסט 1941.
באוקטובר 1941 רוכזו כל היהודים שנותרו בעיירה בגטו שהוקצה לו רחוב אחד בעיירה. על הגטו שמרו שוטרים גרמנים. היהודים נצטוו לשאת סימן צהוב על הגב.
גטו פרופויסק חוסל בהדרגה בנובמבר 1941. ב-5 בנובמבר נרצחו בתעלה נגד טנקים כ-40 גברים יהודים מהגטו, ובהם זקנים ונערים. ב-14 בנובמבר נרצחו באותו מקום כ-50 נשים, וב-28 בנובמבר הוטבעו באגם כ-15 ילדים שנותרו בגטו.
