בין שתי מלחמות העולם חיו בפרפיאנוב כ-250 יהודים. בעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער יהודיות והיה בה בית ספר של רשת "תרבות". עם כיבוש פרפיאנוב בידי הסובייטים באמצע ספטמבר 1939 חוסל בה המסחר הפרטי, בעלי המלאכה התארגנו בקואופרטיבים, ובית הספר עבר למתכונת הסובייטית.
פרפיאנוב נפלה בידי הגרמנים בסוף יוני 1941. ההתעללות ביהודים, חטיפתם לעבודת כפייה ואף מעשי רצח החלו מיד. עם כניסת הגרמנים לעיירה הם מינו יודנרט, ועיקר תפקידו היה גיוס עובדי כפייה ואיסוף דמי כופר מהיהודים. בראש היודנרט הועמד יהודי ששמו כץ.
הגטו הוקם ככל הנראה באוקטובר 1941 בסמטה צרה. היהודים נאלצו לחלוק את הבתים הצפופים עם יהודי הכפרים הסמוכים. בימי הגטו הוגבר הגיוס לעבודת הכפייה, וכעת נלקחו לעבודה בני 12 ומעלה. הנשים והנערות הועסקו בסריגה והגברים עבדו בכריתת עצים ביער, בסבלות, בתחזוקת כבישים ובפינוי שלג.
ב-31 במאי 1942 רוכזו כ-500 תושבי גטו פרפיאנוב בתחנת כיבוי האש. משם הם הוצעדו בתהלוכה משפילה מקצה העיירה ועד קצהָ קודם שנלקחו למעבה היער ונורו שם למוות. צעירים יהודים אחדים נמלטו ליערות והצטרפו שם ליחידות פרטיזנים ולמחנה המשפחות של האחים ביילסקי.
