המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בפשטסנטארז'בט 3,978 יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כחמישה אחוזים. בין שתי מלחמות העולם היו בעיר כמה בתי חרושת ובתי מלאכה בבעלות יהודים שסיפקו עבודה לעובדים רבים ולסוחרים יהודים. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם הנֵאולוגי. עם מוסדות הקהילה נמנו בית ספר יהודי, תלמוד תורה ואגודות חברתיות ודתיות למיניהן.
בשנת 1942 גויסו גברים יהודים רבים מהעיר לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. רובם הוצבו בחזית המזרחית, באוקראינה, ורבים מהם נספו שם.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. מיד לאחר הכיבוש עצרו הגרמנים כמה מנכבדי הקהילה היהודית בעיר על-פי רשימה שהוכנה מראש.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי צווים והוראות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-12 במאי הורה ד"ר לסלו אנדרה (Laszlo Endre), סגן הממונה על המחוז ואנטישמי מושבע, להקים גטאות במחוזו. בעקבות צו זה הוקם בסוף מאי 1944 הגטו של פשטסנטארז'בט לאורך שני רחובות בעיר, ויותר מ-3,000 בני אדם אולצו לעקור אליו.
בסוף יוני 1944 הועברו תושבי הגטו לבית החרושת ללבנים במונור (Monor) ששימש מרכז שילוח לגטאות במחוזות שמדרום וממזרח לבודפשט. כ-8,000 יהודים ובהם יהודי פשטסנטארז'בט גורשו לאושוויץ בשלושה טרנספורטים שיצאו ממונור בין 6 ל-8 ביולי 1944.
כמה מיהודי פשטסנטארז'בט הועברו לבודפשט לפני הגירוש ממונור, ומשם הם שולחו לגינסקירכן (Guenskirchen) שבאוסטריה.