המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Chortkow, תצלומים של העיר מתוך ספר יזכור. ארכיון יד ושם, 4577/105
Poland ,Chortkow, איש SS מלווה יהודים מגורשים. ארכיון יד ושם, 4577/289

בשנות השלושים של המאה העשרים ישבו בצ'ורטקוב קרוב ל-6,000 יהודים – כשליש תושביה. רובם התפרנסו ממסחר, ממלאכה וממקצועות חופשיים. בצ'ורטקוב פעלו מרבית המפלגות היהודיות, ובכללן אגודת ישראל, שהתבססה על חצר האדמו"ר מצ'ורטקוב. בעיר פעלו מוסדות תרבות יהודיים בעברית וביידיש, ארגוני ספורט יהודיים, בית יתומים של הקהילה ובית אבות. עם מוסדות החינוך היהודי בעיר נמנו בית ספר עברי משלים וגן ילדים יהודי, תלמוד תורה מודרני ובית ספר לבנות של "בית יעקב", ובשלהי שנות השלושים נפתחה בצ'ורטקוב גם גימנסיה יהודית.
במחצית השנייה של ספטמבר 1939 עברה צ'ורטקוב לשליטת הסובייטים. פעילותם של מוסדות הקהילה והמפלגות היהודיות נפסקה, מוסדות החינוך היהודי נסגרו, ובמקומם נפתח בית ספר ביידיש. פליטים יהודים ממערב פולין נהרו לצ'ורטקוב, ויהודי העיר הושיטו להם סיוע. ביוני 1940 הגלו הסובייטים את מקצת הפליטים האלה לפנים ברית-המועצות. עם נסיגת הסובייטים מזרחה בעקבות פלישת הגרמנים לברית-המועצות נלוו אליהם יהודים שהתגייסו לצבא האדום, בעלי תפקידים בשלטון הסובייטי וקבוצות של צעירים יהודים.
צ'ורטקוב נפלה בידי הגרמנים ב-6 ביולי 1941, ובתוך ימים אחדים התחילו במקום מעשי רצח המוניים. ב-10 ביולי פרעו האוקראינים ביהודי העיר בסיוע הגרמנים, וכ-300 יהודים נחטפו בחוצות העיר ונרצחו באכזריות בבית הסוהר. יחידת משטרה גרמנית רצחה ב-28 ביולי עוד כ-150 יהודים ביער צ'רני (Czarny), מרחק חמישה קילומטרים מהעיר. בסוף אותו החודש הוקם יודנרט בראשותו של עורך הדין קרווה (Krava). לצד היודנרט הוקם שירות סדר יהודי שמנה בתחילה 20 שוטרים. היהודים הצטוו לשאת מגן דוד צהוב, הם חויבו בעבודת כפייה, ורכושם נגזל.
ב-12 באוקטובר 1941 נעצרו כ-200 יהודים, קצתם מקרב האינטליגנציה, ובהם ראש היודנרט קרווה ואחדים מחברי היודנרט, ולאחר שלושה ימים נרצחו ביער. במקום קרווה מונה לתפקיד ראש היודנרט עורך הדין אבנר. ב-15 בנובמבר נדרש היודנרט לספק 500 יהודים למחנות עבודה. בתחילה התנדבו צעירים לצאת למחנות בתקווה לקבל בהם מזון בסיסי ולהינצל מהחטיפות הפראיות לעבודה שנמשכו כל הזמן, אבל כשהתברר שבמחנות שורר משטר של רעב, עבודת פרך והתעללות ורבים מתים בהם, התקשה היודנרט לעמוד במכסות העובדים הנוספות שדרשו הגרמנים והפעיל לשם כך את שירות הסדר היהודי.
בסתיו ובחורף 1941/42 היו מקצת יהודי צ'ורטקוב כלואים במחנות עבודה, בין השאר במחנה ינובסקה (Janowska) שבלבוב, ובקרב היהודים שנשארו בעיר הפילו הרעב והטיפוס חללים רבים.
בתחילת אפריל 1942 רוכזו היהודים בגטו שהוקצו לו כמה רחובות, והובאו אליו גם יהודים מיישובים קטנים בסביבה. הצפיפות בגטו הייתה גדולה והמצב ההיגייני ירוד, והתמותה בו הייתה רבה. הרופאים היהודים רוכזו בבניין אחד שגבל עם האזור הארי, כדי שיוכלו לטפל גם בלא-יהודים, ובכלל זה בגרמנים עצמם. ביוני 1942 נרצחו כמה מאות מיהודי גטו צ'ורטקוב.
באקציה שעשו הגרמנים בגטו ב-27 באוגוסט 1942 בפיקודו של קצין המשטרה הגרמנית קורט קלנר (Kurt Koellner) ובסיוע של שוטרים אוקראינים נרצחו ברחובות הגטו כ-600 ילדים, זקנים וחולים, וכ-2,500 יהודים גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ.
לאחר האקציה צומצם שטח הגטו והוא הוקף גדר תיל ונסגר לחלוטין. בעקבות הטבח החלה בגטו הסגור פעילות מחתרתית. קבוצה בהנהגת ראובן רוזנברג יצרה קשר עם חוגי המחתרת הפולנית ורכשה בסיועם כמה אקדחים. קבוצה של 12-10 איש יצאו לבונקרים שהוכנו מראש ביער, אולם הם התגלו וכמה מהם חוסלו. בגטו פעלה גם קבוצה של חברי בית"ר, ורוב חבריה נפלו בקרב נגד הגרמנים.
ב-5 באוקטובר 1942 גורשו לבלז'ץ עוד 500 מיהודי הגטו. ב-15 בדצמבר 1942 הוציאו הגרמנים מהגטו בעלי מלאכה שעבדו בשירות הצבא הגרמני ושיכנו אותם וכמה מבני משפחותיהם בבניין התלמוד תורה ובצריפים שהוקמו בחצרו. לנוכח גל השמועות על חיסול קרוב של הגטו החלו רבים לחפש דרכי מילוט: מחבואים בצד הארי, גנֵבת הגבול להונגריה ולרומניה או מציאת מחסה במחנות עבודה ובחוות חקלאיות.
ב-23 ביוני 1943 חיסלו הגרמנים את מחנה בעלי המלאכה, ורוב יושביו (בין 500 ל-700 בני אדם) נרצחו ביער ליד הכביש ליגיילניצה (Jagielnica). על פעולות אלו פיקד מפקד הסיפ"ו במקום, היינריך פקמן (Heinrich Peckman). הגרמנים השאירו בחיים 100 יהודים כדי לפרק את המחנה, ובתום עבודתם שם הם הועברו ב-1 ביולי 1943 למחנה עבודה בהלובצ'ק (Hluboczek) ולחווה חקלאית.
הגטו חוסל בספטמבר 1943. הגרמנים פוצצו ושרפו בתים כדי למצוא את מקומות המחבוא של היהודים, וצ'ורטקוב הוכרזה רשמית "נקייה מיהודים".