בראשית המאה העשרים התגוררו בצ'רוון כ-2,800 יהודים – כ-40 אחוזים מתושביה. בתקופת השלטון הסובייטי התפרנסו יהודים רבים ממלאכה, ואחדים החלו לעבוד בחקלאות. במקום פעל בית ספר ביידיש. בשלהי שנות השלושים נותרו בעיירה כ- 1,500 יהודים – כרבע מכלל אוכלוסייתה באותה העת.
צ'רוון נפלה בידי הגרמנים ב-2 ביולי 1941. באוגוסט 1941 נרצחו 139 יהודים.
בסתיו 1941 רוכזו כל יהודי העיירה בגטו ברחוב אחד בפרוור בעיירה, ועמם יהודי הסביבה ופליטים ממקומות אחרים. התושבים הלא-יהודים הועברו מאזור הגטו לבתי יהודים במרכז העיירה. יהודים אחדים, ובהם חולים שאושפזו בבית החולים של העיירה, נשארו מחוץ לגטו. שוטרים בלרוסים רצחו מפעם לפעם כמה יהודים תושבי הגטו ליד בית הקברות של העיירה.
הגטו חוסל ב-1 בפברואר 1942; שוטרים גרמנים ובלרוסים רצחו את כל תושביו – 1,800-1,400 לפי הערכות שונות – סמוך לגליניצה (Glinitsa).
