המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בראשית המאה העשרים חיו באננייב כ-3,500 יהודים – כ-20 אחוזים מכלל תושביה. בשני פוגרומים שעשו אוקראינים בעיר ב-1919, בזמן מלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918), נרצחו יותר מארבעים יהודים ונשדד רכוש רב. בראשית 1920 התחולל בעיר קרב בין 300 חברי ארגון "ההגנה העצמית היהודית" ובין כנופיות אוקראיניות; 220 מחברי ארגון ההגנה נהרגו בקרב.
בעקבות המלחמה והפוגרומים ולאחר מכן תהליכי התיעוש והעיור שהתחוללו בברית-המועצות, הצטמצם מספר התושבים היהודים בעיר, וערב פלישת הגרמנים לברית-המועצות ישבו בה כ-1,800 יהודים. בתקופת השלטון הסובייטי פעל באננייב בית ספר יהודי ביידיש.
הגרמנים כבשו את אננייב ב-7 באוגוסט 1941. מספר לא ידוע של יהודי העיר הצליחו להימלט מזרחה לפני כן. בימי הכיבוש הראשונים הצטוו היהודים לתפור מגן דוד צהוב על בגדיהם ונאסר עליהם להתהלך בעיר ולקנות מצרכים בשוק. יהודים שנתפסו ברחוב הוכו קשות. ב-15 באוגוסט נורו למוות שבעה יהודים. ב-28 באוגוסט 1941 רצחה חוליה של איינזצקומנדו B10 כ-300 יהודים תושבי העיר. בימים הבאים תפסו הגרמנים יהודים נוספים שהסתתרו בזמן האקציה ורצחו גם אותם.
ב-1 בספטמבר 1941 הועברה אנאנייב לתחום שלטונה של רומניה וסופחה לטרנסניסטריה. כשלוש מאות יהודים שנותרו בה רוכזו כעבור כמה ימים בגטו. בראשית אוקטובר 1941 נרצחו כמחציתם ליד הכפר מוסטובויה (Mostovoe). שאר תושבי הגטו, 145 יהודים, נרצחו בנובמבר 1941 בכפר גבוזדיובקה (Gvozdiovka), לאחר שהובלו לשם באמתלה שהם מועברים למחנה עבודה.