המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Warsaw, אנשי היודנרט של Kielce ,Kozienice עם נציגי הג'וינט, 1941.
ארכיון יד ושם, 1869/563A

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בקוז'ייניצה כ-4,800 יהודים – יותר ממחצית תושביה. הם התפרנסו בעיקר מרוכלות, ממסחר זעיר וממלאכה, בעיקר בענפי ההלבשה, המזון, העץ והבניין, ונעזרו במוסד הלוואה וחיסכון יהודי שקיבל את תמיכת הג'וינט. בקוז'ייניצה פעלו מפלגות ציוניות, הבונד ומפלגת הפולקיסטים. בעיירה פעלו שתי ספריות יהודיות שהיו מרכזי תרבות וכן בית ספר של "בית יעקב". בעיירה היו גם כמה חצרות חסידים.
הגרמנים כבשו את קוז'ייניצה ב-9 בספטמבר 1939. הם תפסו בני ערובה, דרשו כופר גבוה והחלו לשלח מדי יום ביומו מאות יהודים לעבודת כפייה.
באוקטובר 1939 הוצת בקוז'ייניצה בית כנסת, ויהודים שניסו להציל את ספרי התורה נורו ברחוב. חנויות בבעלות יהודים ברחובות הראשיים הוחרמו. זמן קצר לאחר כיבוש העיירה הקימו הגרמנים יודנרט. בתחילה עמד בראשו חיים ברמן, ולאחר זמן מה – הרשל פרל. בינואר 1940 ישבו בקוז'ייניצה 4,208 יהודים. באותה שנה גם נשלחו עובדי כפייה יהודים למחנה עבודה בפיונקי (Pionki).
בסוף 1940 הוקם בקוז'ייניצה גטו והוקף גדר עץ וגדר תיל. השמירה על הגטו לא הייתה קפדנית, ותושביו יכלו לצאת ממנו לעבודה ולקניית מזון, אך יהודים רבים שניסו להבריח אוכל לגטו נתפסו ונרצחו. בגטו פעל שירות סדר יהודי של 12 איש בפיקודו של אברהם שבתון (Shaboson). היודנרט הקים בגטו בית חולים ולידו בית מרקחת; בבית החולים עבדו רופא ושמונה אחיות. בעזרת סניף הג'וינט בוורשה הפעיל היודנרט מטבח ציבורי עד אמצע 1942. בבית ספר שייסדו בגטו זוג המורים גנזל (Ganzel) למדו 70 ילדים, ועם מקצועות הלימוד נמנו בין השאר גאוגרפיה, פולנית, עברית וחשבון.
בחורף 1941/42 נצטוו היהודים למסור לגרמנים את פריטי הפרווה שברשותם. שתי נשים שלא צייתו הוצאו להורג. באותו החורף מתו רבים במגפת טיפוס שפרצה בגטו.
בסוף אוגוסט או תחילת ספטמבר 1942 הובאו לגטו קוז'ייניצה יהודי גלובצ'וב (Glowaczow), מגנושב (Magnuszew), מנישב (Mniszew) ויישובים אחרים, ומספר תושביו גדל לכ-8,000.
גטו קוז'ייניצה חוסל בסוף ספטמבר 1942; אנשי ס"ס מרדום ואנשי משמר אוקראינים גירשו את יושביו למחנה ההשמדה טרבלינקה. בעת הגירוש נמלטו מאות יהודים ליערות סמוכים, אך כולם נתפסו במרוצת הזמן ונרצחו. 70 עובדים שהושארו בקוז'ייניצה כדי למיין את חפצי המגורשים הועברו בדצמבר 1942 למחנה העבודה בסקרז'יסקו-קמיינה (Skarzysko-Kamienna).