המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Kolo, גירוש יהודים. ארכיון יד ושם, 54FO4

Poland ,Kolo, הגירוש הראשון של יהודים ל-Chelmno, בפיקוח שוטר גרמני.
ארכיון יד ושם, 99AO2

בין שתי מלחמות העולם חיו בקולו כ-6,000 יהודים – כמעט מחצית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר, ממלאכה ומתעשייה, בעיקר בענפי ההלבשה. הם הסתייעו בשלושה בנקים ובשתי קופות גמ"ח של האיגודים המקצועיים. כמו כן פעלו בעיר חברות צדקה וסעד מסורתיות. ילדי הקהילה למדו בשני בתי ספר עבריים, אחד מהם של רשת "יבנה", ובגני ילדים עבריים. מבוגרים למדו בשיעורי ערב. כמו כן פעלו בעיר חוגי דרמה, ארגון התרבות "קולטור ליגע" של הבונד, ספרייה ציבורית וארבע אגודות ספורט. בעיר פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות וקיימו בה קיבוץ הכשרה, וגם אגודת ישראל והבונד היו פעילות בה.
עם פרוץ המלחמה בספטמבר 1939 ברחו כמה מאות יהודים מזרחה. הגרמנים כבשו את קולו ב-18 בספטמבר 1939. כבר למחרת הם רצחו כמה יהודים והחלו לגייס יהודים לעבודת כפייה, וצעירים יהודים רבים נמלטו בשל כך מהעיר. ב-20 בספטמבר 1939 שרפו הגרמנים את בית הכנסת והטילו כופר על היהודים. באוקטובר 1939 הצטוו כל הגברים היהודים בני 14 ומעלה לעבוד בעבודת כפייה במפעלים של הגרמנים ובעבודות כפיים שונות אצל המשטרה הגרמנית. היהודים נצטוו בתחילה לשאת סרט צהוב על זרוע שמאל, ולאחר מכן – טלאי צהוב בצורת מגן דוד על החזה ועל הגב. נאסר עליהם לבוא במגע עם הנוצרים ולקנות בחנויותיהם. רוב כספם הוחרם.
בנובמבר 1939 נרצחו בעיר יהודים אחדים, מאנשי האינטליגנציה ומהעשירים. הוקם יודנרט של 11 חברים, ובראשו עמד פנחס ברנר.
ב-10 בדצמבר 1939 רוכזו 1,139 יהודים, ולאחר שהוחזקו בבידוד יותר משבוע גורשו מהעיר לאיזביצה לובלסקה (Izbica Lubelska) שבגנרלגוברנמן. רכושם נמסר לגרמנים. רבים מהמגורשים לאיזביצה לובלסקה מתו מרעב וממחלות.
ב-2 באוקטובר 1940 גורשו 150 משפחות יהודיות מהעיר לגטאות כפריים שהוקמו בכפרים בוגאי (Bugaj) ונוביני ברדובסקיה (Nowiny Brdowskie). מקצת המגורשים שולחו בנובמבר 1941 למחנה העבודה באינוברוצלב (Inowroclaw), והיתר שולחו בינואר 1942 למחנה ההשמדה חלמנו.
בראשית דצמבר 1940 הוקם הגטו בקולו, והיציאה ממנו נאסרה. למרות זאת נמשך המסחר החשאי עם כפרי הסביבה. רבים מתו ממחלות. בין 19 ל-21 ביוני 1941 שולחו כ-500 גברים מהגטו, בשני משלוחים, למחנות עבודה בסביבת פוזנן. באוגוסט 1941 שולחו כ-100 נשים יהודיות מהגטו למחנה עבודה בברסלאו (Breslau).
בין 8 ל-11 בדצמבר 1941 ריכזו כוחות המשטרה הגרמניים, בפיקודם של גריין (Grein) ושטרק (Stark), את יהודי גטו קולו וגירשו אותם למחנה ההשמדה חלמנו.
יהודי קולו היו הראשונים שגורשו לחלמנו. העיר שימשה תחנת מעבר ליהודי ורטלנד לפני גירושם לשם.