באמצע שנות העשרים של המאה העשרים התגוררו בקומסומולסקויה כ-2,500 יהודים. בימי השלטון הסובייטי המשיכו מקצת יהודי העיירה לעסוק במלאכה כבימים עברו, אך רבים מהם עברו לעבוד בבתי חרושת ממשלתיים. בקומסומולסקויה פעלו "מועצה יהודית ממלכתית" ובית ספר שהתנהלו ביידיש. בשל תהליכי העיור והתיעוש בברית-המועצות עזבו יהודים רבים את העיירה, וערב הכיבוש הגרמני נותרו בה כ-850 יהודים, כ-15 אחוזים מאוכלוסייתה באותה העת.
הגרמנים כבשו את קומסומולסקויה ב-14 ביולי 1941, ומיד התחילו בה רדיפת היהודים, גיוסם לעבודת כפייה, השפלתם וגזל רכושם. ב-10 בספטמבר 1941 נרצחו ביער ז'ז'לב (Zhezhelev) המרוחק כ-5 קילומטרים מן העיירה כ-830 מיהודי העיירה וכנראה גם יהודים נוספים מהסביבה בידיהם של אנשי "גדוד משטרה- דרום" ושוטרים גרמנים ואוקראינים.
17 בעלי מקצוע שנשארו לאחר הטבח שוכנו בכמה בתים שהוקפו בגדר תיל והפכו למעין גטו. בגטו זה רוכזו בהדרגה עוד כמה עשרות יהודים מהסביבה. ב-8 באוגוסט 1942 נרצחו קרוב ל-90 מתושבי הגטו.
הגטו חוסל ב-13 בדצמבר 1942 עם הוצאתם להורג של אחרוני תושביו, ובהם בעלי מלאכה שהועסקו אצל הגרמנים עד הרגע האחרון. המשטרה האוקראינית המקומית השתתפה ישירות בכל מעשי הרצח האלה.
