ערב הכיבוש הגרמני חיו בארז'וויליק כ-180 יהודים. בין שתי מלחמות העולם התפרנסו רובם ממסחר זעיר וממלאכה. עם מוסדות החינוך היהודי נמנו בית ספר עברי, ספרייה ובית מדרש, ובעיירה פעלו תנועות ציוניות. עם סיפוח ליטא לברית-המועצות ב-1940 נסגרו בית הספר העברי ותנועות הנוער הציוניות.
הצבא הגרמני נכנס לארז'וויליק ב-22 ביוני 1941. היהודים נשדדו הן בידי שכניהם הליטאים הן בידי הגרמנים.
בראשית יולי 1941 רוכזו יהודי ארז'וויליק בשבעה בתים ברחוב של בית המרחץ. האזור הוכרז גטו, הוקף בגדר תיל, והופקדה עליו שמירה של ליטאים. היהודים אולצו לצאת לעבודות כפייה משפילות.
ב-21 באוגוסט 1941 נורו ארבעה צעירים יהודים מארז'וויליק. ב-28 באוגוסט 1941 התעללו הליטאים ביותר משלושים גברים יהודים בבית המדרש ושדדו אותם.
ב-15 בספטמבר 1941 גורשו יהודי ארז'וויליק למחנה בטוק (Batakiai), ומשם הובלו ליער בטוק ונרצחו בבורות. רבים ניסו להימלט ולבקש מקלט, אך נתפסו ונרצחו.