בראשית המאה העשרים חיו בקורוסטישב כ-4,000 יהודים – כמחצית תושביה. בעקבות התנפלויות של כנופיות ופרעות בשלהי מלחמת העולם הראשונה ובימי מלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918), ובשל מדיניות השלטון הסובייטי לאחר מכן ותהליכי עיור ותיעוש שחלו באזור בשנות העשרים והשלושים, ירד מספר היהודים בעיירה במידה ניכרת. בראשית שנות השלושים כמעט לא נשארו סוחרים יהודים בעיירה, ויהודים רבים עבדו במלאכה ובבתי חרושת לנייר ואריגה. בעיירה פעלו "מועצה יהודית ממלכתית" ובית ספר ביידיש, אך כל בתי הכנסת נסגרו – חלק מהמדיניות האנטי-דתית של השלטון הסובייטי. ערב הכיבוש הגרמני ישבו בקורוסטישב כ-2,200 יהודים – כ-20 אחוזים מתושביה אז.
הגרמנים כבשו את קורוסטישב ב-9 ביולי 1941. מקצת היהודים הספיקו להימלט, והשאר הוכנסו לגטו זמן קצר אחרי הכיבוש. הגרמנים היו נכנסים מפעם לפעם לגטו ושודדים מהיהודים חפצי ערך. בסוף יולי 1941 נרצחו בקורוסטישב 40 יהודים באשמת קשר עם פרטיזנים.
הגטו חוסל בין סוף אוגוסט לתחילת ספטמבר 1941, ו-2,000-1200 יהודים תושבי הגטו ויישובי הסביבה נרצחו.
