המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם ישבו בקוריץ כ-4,900 יהודים והיו רוב התושבים בה. מרביתם התפרנסו ממסחר וממלאכה ומיעוטם מייצוא תוצרת חקלאית ומעבודה במפעלים זעירים. יהודי קוריץ הסתייעו באיגודים מקצועיים, בשני מוסדות הלוואה וחיסכון בבעלות יהודים ובארגון עזרה הדדית. עם מוסדות החינוך היהודי נמנו בית ספר עברי של רשת "תרבות", בית ספר ביידיש, תלמוד תורה ו"ישיבת זווהיל" (Zvhil), שהעניקה סמיכה לרבנות. ספרייה יהודית ובה אלפי ספרים שימשה מרכז לפעילות תרבותית ענפה. בעיירה פעלו מפלגות ציוניות וקיימו בה קבוצות הכשרה, ופעל בה גם הבונד.
בספטמבר 1939 עבר האזור לידי הסובייטים. בתי חרושת ומפעלים הולאמו, ובבית הספר העברי עברו ללמד ביידיש לפי תכנית הלימודים הסובייטית. ערב הכיבוש הגרמני ברחו כ-1,000 מיהודי קוריץ מזרחה.
הגרמנים כבשו את קוריץ ב-2 ביולי 1941. שישה יהודים שהאוקראינים האשימו אותם בפעילות קומוניסטית נרצחו. היהודים נצטוו לשאת בתחילה סרט שרוול לבן ועליו מגן דוד כחול, ובספטמבר 1941 הוחלף סרט השרוול בשני טלאים צהובים. בתי היהודים סומנו במגן דוד כחול. הוקמו יודנרט ושירות סדר יהודי. קניית מזון הוגבלה לשעתיים ביום והוטל עוצר לילה.
באוגוסט 1941 נרצחו 460 מיהודי קוריץ בשתי אקציות, ב-8 וב-20 בחודש. עם הנרצחים נמנו שלושה מחברי היודנרט. ב-25 באוגוסט חויבו יהודי קוריץ לשלם כופר גבוה, בכסף וברכוש.
היהודים רוכזו באזור אחד שהוכרז גטו. המקום לא גודר, אך יציאתם ממנו נאסרה. עם זאת, הם יכלו להשיג מזון על-ידי סחר חליפין. כ-700 מיהודי קוריץ הועסקו בעבודת כפייה בעיירה ומחוץ לה.
באקציה ב-21 במאי 1942 נרצחו מחוץ לעיירה כ-2,200 יהודים (כ-1,600 נשים וילדים וכ-600 גברים). בגטו נשארו כ-1,000 יהודים, ובהם עובדים נדרשים ויהודים שהסתתרו. אחדים מהשורדים, ובהם משה גילדנמן – שכּונה לאחר מכן Dyadya Misha (רוסית: הדוד מישה) – ובנו שמחה, החלו להתארגן להתנגדות. נאספו סביבם עשרים צעירים, כמה מהם קרובי משפחה. הם הצטיידו באקדח, חמישה כדורים ונשק קר.
ב-25 בספטמבר 1942 כיתרו את הגטו שוטרים גרמנים ואוקראינים. יושב ראש היודנרט משה קרסנוסטבסקי (Krasnostavski) הצית את ביתו, והוא ועוד רבים נספו באש, אבל רבים אחרים נמלטו בחסות הדלֵקה, ובהם 11 איש מקבוצת גילדנמן. כמה מהבורחים נתפסו בתוך זמן קצר ונרצחו, אם בידי שוטרים גרמנים ואוקראינים אם בידי איכרים מקומיים; אחרים הצליחו להצטרף ליחידות פרטיזנים סובייטיות.
באקציה זו נרצחו בקוריץ כ-1,500 בני אדם.