בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בארשקויוור 2,492 תושבים יהודים, ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כ-11 אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה, אחדים היו בעלי בתי חרושת. היו בארשקויוור שתי קהילות יהודיות, נֵאולוגית ואורתודוקסית, ולכל אחת מהן בית ספר יסודי. עם מוסדות החינוך היהודי בעיר נמנו בין היתר חטיבת ביניים נאולוגית, תלמוד תורה אורתודוקסי וישיבה.
ארשקויוור, שהייתה חלק מהונגריה עד מלחמת העולם הראשונה, סופחה אחריה לצ'כוסלובקיה. בין שתי מלחמות העולם פעלו בה כמה ארגונים ציוניים וכן אגודת ישראל ומפלגה יהודית. למפלגה היהודית היו נציגים שנבחרו למועצת העיר.
בעקבות בוררות וינה הראשונה בנובמבר 1938 חזרה ארשקויוור לריבונות הונגריה. שלטונות הונגריה גירשו אל מעבר לגבול החדש עם סלובקיה כמה משפחות יהודיות שלא הייתה להן אזרחות הונגרית. בשנת 1941 גויסו רבים מיהודי ארשקויוור לעבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנעשה בשבוע השני של אפריל 1944 נמנו עם הקהילה האורתודוקסית של ארשקויוור 1,144 יהודים, ועם הקהילה הנאולוגית – 964 יהודים.
המנגנון המינהלי ההונגרי נשאר על כנו גם לאחר הכיבוש הגרמני, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. בראשית מאי 1944 הוקמה בארשקויוור מועצה יהודית בראשותם של ינוש ברנפלד (Janos Bernfeld) וליאו הורבט (Leo Horvath). המועצה הייתה אחראית למעבר היהודים אל הגטו שהוקם במרכז העיר בהוראת השלטונות ההונגריים. היהודים עברו לגטו בין 7 ל-12 במאי 1944. לכל משפחה הוקצה חדר אחד. באישור השלטונות ההונגריים נוסדו בגטו גם בית חולים כללי, בית חולים למחלות מידבקות ובית יולדות. היהודים בגטו ארגנו גם שירות סדר יהודי ומכבי אש.
בראשית יוני 1944 פונו תושבי הגטו לבית החרושת ללבנים של קורצווייל (Kurzweil) בארשקויוור, ששימש מרכז שילוח. במקום רוכזו 4,843 יהודים מארשקויוור ומגטאות אחרים ממחוז פוסונייה-ניטרה, ומשם הם גורשו לאושוויץ בשני טרנספורטים שיצאו ב-11 וב-14 ביוני 1944.
