המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב פלישת הגרמנים לברית-המועצות ישבו בקזטין כ-2,650 יהודים. בימי השלטון הסובייטי התארגנו בעלי מלאכה יהודים בעיירה בקואופרטיבים. יהודים רבים עבדו בסדנאות של הרכבת, בבית חרושת לסוכר ובמפעלים של תעשיית המזון, וכמה מהם הועסקו במוסדות עירוניים וממלכתיים. עשרות משפחות עברו לעבוד בחקלאות והקימו קולחוז יהודי. בקזטין פעלה מועצה יהודית ממלכתית שהתנהלה ביידיש והיה בה בית ספר ששפת ההוראה בו הייתה יידיש. כמו כן נפתח בקזטין בית ספר טכני ביידיש למקצועות הרכבת.
עם פלישת הגרמנים לברית-המועצות ב-22 ביוני 1941 פינו השלטונות הסובייטים את מקצת יהודי קזטין. רק מעטים מאלו שניסו להימלט מזרחה בכוחות עצמם הצליחו בכך.
קאזאטין נפלה בידי הגרמנים ב-14 ביולי 1941, ובו ביום נרצחו 385 מתושביה – כולם ככל הנראה יהודים. כעבור שבועות מספר רוכזו היהודים שנשארו בעיירה בשלושה רחובות שהוגדרו "הרובע היהודי" והיו למעשה גטו. היציאה מתחום הגטו נאסרה, ורק קבוצות של עובדי כפייה, בליווי שוטרים אוקראינים, הורשו להימצא מחוץ לגבולותיו.
ב-4 ביוני 1942 כיתרו את הגטו שוטרים גרמנים ואוקראינים, ויותר מ-500 תושביו הועברו למחנה שבויים סמוך. רק מעטים הצליחו להימלט במהלך הפינוי, וקצתם נתפסו ונרצחו מיד. כ-30 צעירים נבחרו לעבודה, ושאר היהודים נרצחו למחרת בבורות ליד הכפר טלימונובקה (Talimonovka), עם קבוצה של כ-20 צוענים. את 30 העובדים היהודים רצחו הגרמנים בדצמבר 1942, ובמקביל המשיכו במצוד ובהוצאות להורג של היהודים שנמלטו מן הגטו.