בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בקישוורדה 3,770 יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כרבע. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם האורתודוקסי. בקהילה פעלו אגודות חברתיות ודתיות שונות.
ב-1942 גויסו צעירים יהודים מהעיר לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. רובם נשלחו לאוקראינה, ורבים מהם נספו שם.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי צווים ותקנות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ד"ר שנדור בורבלי (Sandor Borbely), סגן הממונה על מחוז סבולץ', הפיץ את הצו בדבר ריכוז היהודים בגטאות בקרב פקידים בכירים במחוזו ב-13 באפריל 1944 וצירף אליו הוראות בנוגע למחוזו. ואולם הגטואיזציה בקישוורדה החלה בפועל עוד קודם לכן, ב-8 באפריל 1944, כשהחלו ז'נדרמים הונגרים להעביר תושבים יהודים מנפת קישוורדה, נפת נירבקטה (Nyirbakta) ונפת טיסה (Tisza) לגטו שהוקם לאורך גוש בניינים אחד וכלל את בית הכנסת ומבני ציבור אחרים של הקהילה היהודית. ב-15 באפריל נדרשו גם יהודי העיר קישוורדה לעקור לגטו, וכך רוכזו בו כ-7,000 יהודים בצפיפות קשה של 15 נפשות בחדר. רשויות העיר החליטו אפוא להפריד בין יהודי העיר קישוורדה ליהודים מיישובי הסביבה, שיכנו את יהודי העיר בבית הכנסת ובבנייני הקהילה, ואת יהודי הסביבה כלאו במנסרת העצים קיין וקסטנבאום (Kain & Kesztenbaum).
ואולם בעיית הצפיפות לא נפתרה, כי השלטונות לא הקצו לגטו העיר די בניינים: בבית הכנסת לבדו הצטופפו 700 בני אדם, רובם ילדים, נשים וזקנים. משפחות שלמות שוכנו יחדיו – כעשרים נפשות בחדר. הם ישנו על מזרנים, על אלונקות, על קש, או על הרצפה החשופה. גם יהודים מומרים לא זכו ליחס מועדף.
ב-16 באפריל 1944 מונתה לגטאות קישוורדה מועצה יהודית. לשניים מחבריה ניתנו אישורי יציאה מהגטאות כדי להמשיך ולקיים קשר עם הרשויות. על-פי דיווחים שהגיעו למועצה המרכזית של יהודי הונגריה בבודפשט, לא זכתה המועצה היהודית בקישוורדה להערכה לא בתוך הגטאות ולא מחוצה להם.
מטבח ציבורי סיפק ארוחות ל-1,500 מתושבי הגטאות. כשאזל מלאי מצרכי המזון בגטו של יהודי הסביבה לא חידשו השלטונות ההונגריים את ההספקה, וכמה מתושביו גוועו ברעב.
יהודי הגטאות הורשו לקיים מנייני תפילה. בית הספר הוסב לבית חולים ובו ארבעה רופאים. ציוד רפואי ותרופות הובאו מן המלאי של שני בתי מרקחת בעיר שהיו בבעלותם של יהודים.
תושבי הגטאות של קישוורדה גורשו לאושוויץ בשני טרנספורטים שיצאו לשם ב-29 וב-31 במאי 1944.
