המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בקישטרנייה 102 יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כשני אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה השתייכה לזרם האורתודוקסי.
ב-1942 גויסו רוב הצעירים היהודים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. הם הוצבו בחזית המזרחית באוקראינה, ורובם נספו שם.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי נתוני מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה האורתודוקסית של קישטרנייה 77 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. על סמך "צו הקמת הגטאות" שפרסם ראש ממשלת הונגריה ב-28 באפריל 1944 הורה סגן הממונה על מחוז נוגרד, שנדור ניאוגרדי הורבט (Sandor Neogradi Horvath), לסלק את היהודים מכל היישובים במחוז ולבודד אותם ב"אזורי מגורים נפרדים". בהתאם לצו זה הוקם בקישטרנייה גטו ורוכזו בו יהודי העיירה וכן 316 יהודים מנפת שלגוטריאן (Salgótarján).
עם כניסתם לגטו נשדד כספם של היהודים על-ידי אילוצם להפקידו בידי מפקד הגטו תמורת קבלה. גברים גויסו לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה וכך ניצלו מגירוש.
ב-4 ביוני 1944 הועברו תושבי הגטו למרכז שילוח בשלגוטריאן*, וב-13 ביוני 1944 גורשו משם לאושוויץ.