המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בקלוון כ-1,500 יהודים – כמחצית אוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר וממלאכה ומהשכרת חדרים לנופשים בקיץ, והסתייעו באיגודים מקצועיים ובבנק הלוואה וחיסכון.
בעיירה פעלו סניפים של מפלגות ציוניות ושל הבונד, והיו בה גן ילדים ובית ספר עבריים של רשת "תרבות" וספרייה יהודית.
בספטמבר 1939 עבר האזור לידי הסובייטים. הגרמנים כבשו את קלוון ב-3 ביולי 1941, וכבר למחרת היום רצחו כ-400 יהודים: 50 יהודים נשרפו חיים בבית הכנסת, כ-150 נורו למוות לידו, וכ-200 בשני מקומות אחרים. הגרמנים הורו להקים יודנרט, וגייסו את היהודים לעבודת כפייה.
בסוף יולי 1941 רוכזו יהודי קלוון בגטו לא מגודר, ואִתם רוכזו בו גם יהודים שהובאו מכפרים באזור.
גטו קלוון חוסל ב-11 ביולי 1942, כשרצחו הגרמנים כ-2,000 יהודים מחוץ לעיירה. באותו החודש נרצחו גם כ-80 יהודים שהסתתרו וכ-200 יהודים ששבו לקלוון מיישובי הסביבה. מהבורחים ניצלו כ-30 איש.