המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים חיו בקלוש כ-4,000 יהודים – כמחצית תושביה. רובם המכריע התפרנסו ממסחר זעיר ומלאכה וכמה מהם היו רופאים ועורכי דין. במקום פעלו מפלגות ציוניות ואחרות, ארגוני סעד יהודיים למיניהם, תלמוד תורה ובית ספר עברי ומגוון של תנועות נוער יהודיות.
הסובייטים כבשו את קלוש במחצית השנייה של ספטמבר 1939, ובימי שלטונם נפסקה הפעילות הפוליטית היהודית במקום. ב-2 ביולי 1941 נפלה קלוש בידי הגרמנים. בחודש הראשון לכיבוש הוקם בקלוש יודנרט בראשותם של ד"ר דונקר (Dunker) וסגנו הובשמן (Hoveshman). על היהודים הוטלה שורה של גזרות, ובהן החובה לשאת סרט זרוע לבן שעליו מגן דוד כחול, האיסור על קניית מזון בשוק העירוני והגבלת תנועתם בעיר. שוטרים של המשטרה האוקראינית, שהופקדה על איסוף עובדי כפייה היהודים והובלתם, התעללו בהם ואף רצחו כמה מהם. באוגוסט 1941 דרשו הגרמנים מהיודנרט להכין רשימה של משכילים יהודים לצורך הצבתם לעבודה. כ-380 היהודים שנכללו ברשימה הוצאו להורג ביער סמוך. באוגוסט ובספטמבר 1941 רוכזו בקלוש יהודים מכפרי הסביבה. רבים מהם נרצחו בדרך בידי איכרים אוקראינים. באוקטובר 1941 נרצחו כמה מאות יהודים ביער סמוך, ובמרס ואפריל 1942 הוצאו להורג בבית העלמין המקומי וביערות הסביבה עוד קבוצות של יהודים. במהלך 1942 מתו מאות מיהודי המקום מרעב וממחלות.
באביב 1942 רוכזו יהודי קלוש בגטו פתוח, ובחודשים הבאים הועברו אליו גם יהודים מעיירות הסביבה. בקיץ 1942 הגיע מספר תושבי הגטו לכ-5,600.
באקציה גדולה שעשו בגטו ב-17-15 בספטמבר 1942 כוחות של הסיפ"ו בפיקודו של וילהלם אסמן (Wilhelm Assmann), גורשו מרבית היהודים לסטניסלבוב ונרצחו שם.
בגטו נותרה רק קבוצה של פועלים ובעלי מלאכה, וב-10 באוקטובר וב-3 בנובמבר 1942 גורשו גם הם לסטניסלבוב.