המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בשנות העשרים של המאה העשרים התגוררו בקלטניה כ-400 יהודים – כ-20 אחוזים מאוכלוסייתה. קצתם עסקו במלאכה, אחרים עבדו במפעלים מקומיים ובקומונה חקלאית. בשנות העשרים הייתה בבית הספר המקומי כיתה שלמדו בה רק ילדים יהודים. בשנות השלושים ירד מספר יהודי קלטניה, וערב מלחמת העולם השנייה היו בה 285 יהודים.
מפלישת הגרמנים לברית-המועצות ב-22 ביוני 1941 ועד שכבשו את קלטניה ב-10 באוגוסט 1941 הצליחו רוב יהודי העיירה להימלט או להתפנות מזרחה. כמה מהגברים גויסו אז לצבא האדום. על היהודים שנותרו בקלטניה, כ-100 בני אדם, הוטלו בעקבות הכיבוש הגרמני הגבלות תנועה קשות, הם חויבו לשאת טלאי צהוב וגויסו לעבודות כפייה, ואף החלו מעשי רצח.
בסתיו 1941 רוכזו יהודי קלטניה בגטו בפאתי העיירה. הגטו הוקף גדר, ותנאי החיים בו היו קשים ביותר. מפעם לפעם הצליחו היהודים שעבדו בעבודות כפייה מחוץ לגטו להבריח מעט מזון לתחומו, למרות האיסור המוחלט.
הגטו חוסל ב-30 באפריל 1942 ותושביו נורו למוות.