המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב פלישת הגרמנים לברית-המועצות התגוררו בעיירה כ-1,000 יהודים – כחמישית אוכלוסייתה. במלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918) נרצחו כעשרה מיהודי קלינובקה בפוגרומים שעשו בהם הצבא האוקראיני וכנופיות אוקראיניות, ורכושם של רבים נשדד.
בימי השלטון הסובייטי הוסיפו יהודים רבים לעסוק במלאכה ובמסחר, עד חיסול המסחר הפרטי בתחילת שנות השלושים. קצתם עברו לעבודה בקואופרטיבים חקלאיים של יהודים. בקלינובקה פעלו ביידיש "מועצה יהודית ממלכתית" ובית ספר יהודי. בית הכנסת הפּעיל האחרון נסגר ב-1934.
עם פלישת הגרמנים לברית-המועצות ב-22 ביוני 1941 ניסו כמה משפחות להתפנות מזרחה, אך רק יהודים מעטים הצליחו בכך. הגרמנים כבשו את קלינובקה ב-22 ביולי 1941, והם ועוזריהם המקומיים החלו מיד בהנהגת משטר של רדיפה ועבודת כפייה.
בתוך זמן קצר רוכזה האוכלוסייה היהודית במעין גטו והיציאה מתחומו נאסרה. בגלל הניתוק מן העולם החיצון שרר בגטו רעב כבד ופשׂו בו מחלות.
ב-30 במאי 1942 רוכזו כ-500 יהודי קלינובקה עם עוד כ-200 יהודים מהסביבה באורוות בקולחוז הסמוך לעיירה. לאחר סלקציה שנערכה סמוך לבית הקברות היהודי נרצחו כל היהודים פרט ל-33 בעלי מקצועות נדרשים. הללו הוצאו להורג באוגוסט באותה שנה. במקביל המשיכו הגרמנים במצוד אחר יהודים מסתתרים.
בגטו פעלה מחתרת בהנהגתו של יֶפים קמניצקי (Kamenetski). חברי המחתרת אספו נשק וקיבלו סיוע מיחידת פרטיזנים סובייטית, אולם ההכנות להתנגדות מזוינת נקטעו עם חיסול הגטו והשמדת הקהילה.