המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בקמיונקה כ-550 יהודים – כרבע אוכלוסייתה. הם התפרנסו ממלאכה, בעיקר בתחום ההלבשה, וממסחר זעיר. בקהילה היו מוסדות ציבור מעטים, ובהם קופת גמ"ח. רוב ילדי הקהילה למדו בחדר. בעיירה פעלו חוג ציוני, ספרייה יהודית, חוג לדרמה ומועדון תרבות. ב-1937, בפרעות על רקע אנטישמי, נפצעו כמה יהודים ונהרס רכוש רב שלהם.
עם כיבוש קמיונקה בידי הגרמנים בספטמבר 1939 חיו בעיירה 434 יהודים. כמה יהודים, בעיקר צעירים, ברחו לברית-המועצות. יהודי קמיונקה נצטוו לשאת טלאי צהוב, רבים מהם נחטפו לעבודת כפייה, והוטלו עליהם תשלומי כופר תכופים. בקמיונקה הוקם יודנרט. למרות האיסור שהטילו הגרמנים, עבדו יהודים אחדים אצל איכרים בסביבה.
הגרמנים ריכזו בקמיונקה יהודים שגורשו מעיירות אחרות במחוז לובלין. בסוף 1940 הגיעה לקמיונקה קבוצת יהודים שגורשה ממלווה (Mlawa). מתחילת 1941 הפעיל היודנרט מטבח ציבורי. עד אמצע 1941 נעזרו היהודים בג'וינט.
בתחילת 1942 הוקם בקמיונקה גטו; הגטו היה פתוח בתחילה, אך כעבור זמן קצר נסגר. באפריל ומאי 1942 הובאו לגטו 300 יהודים מסלובקיה.
ב-8 באוקטובר 1942 גירשו אנשי גסטפו ס"ס וסיפ"ו כ-800 מתושבי הגטו למחנה ההשמדה טרבלינקה. יהודים שנתגלו למחרת במקומות מסתור הועברו לגטו לוברטוב, ועם יהודי המקום גורשו משם לסוביבור ולבלז'ץ ב-11 באוקטובר 1942.
בעת האקציה הצליחו 12 צעירים לחמוק ליערות, רכשו נשק קל וב-1943 הצטרפו לפרטיזנים יהודים.