המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בקמיין קושירסקי כ-1,700 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר זעיר, מרוכלות וממלאכה, והסתייעו בארגון עזרה הדדית ובבנק הלוואה וחיסכון בתמיכת הג'וינט. בעיירה פעל איגוד מקצועי של סוחרים יהודים. בעיירה היה בית ספר עברי של רשת "תרבות" ולידו ספרייה יהודית וחוג דרמה, וזמן מה פעל בה תלמוד תורה. בעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות.
ב-1920 רצחה כנופייה של "בלחוביצים" 120 מיהודי קמיין קושירסקי.
ב-1939, עם הכיבוש הסובייטי, עברה קמיין קושירסקי תהליך של סובייטיזציה בחינוך, בכלכלה ובחיי החברה. בבית הספר העברי לימדו ביידיש, ותכנית הלימודים הותאמה למתכונת הסובייטית. ב-26 ביוני 1941 עזבו הסובייטים את העיירה, ואוקראינים מקומיים החלו במעשי רצח ובשוד רכושם של היהודים.
ב-2 באוגוסט 1941 הגיעה לקמיין קושירסקי יחידת פרשים של הס"ס ורצחה שמונה יהודים, על-פי רשימות שהכין הממשל האוקראיני המקומי. ב-22 באוגוסט הוצאו להורג 88 יהודים, ובהם, שמואל ורבליה (Varbelya), ראש הוועד היהודי הזמני.
יודנרט שמוּנה בראשית אוקטובר 1941 ניסה לשחרר ממאסר יהודים מכפרי הסביבה והקים מטבח ציבורי. יהודי העיירה נשלחו לעבודת כפייה.
ב-1 ביוני 1942 הוקם בקמיין קושירסקי גטו והוקף גדר גבוהה ומעליה גדר תיל. לגטו הוכנסו גם יהודי הכפרים שבסביבה, ובסך הכל ישבו בו כ-3,000 בני אדם. ב-10 באוגוסט 1942 הובלו כ-2,400 מיהודי הגטו לבורות ונרצחו. במהלך ריכוזם ניסו כמה צעירים לעורר את היהודים לתקוף את השומרים ולברוח ליערות, אך לשווא.
לאחר הרצח ההמוני נשארו בגטו כ-600 צעירים בעלי תעודות של "עובדים מועילים". קצתם החלו להתארגן לקראת בריחה ולחימה ביערות והתארגנו בשלוש קבוצות. כמה מחברי הקבוצה הראשונה יצאו ליער חמושים. הם שלחו שליחים לגטו כדי להוציא צעירים נוספים, אך שליחים אלו נלכדו באקציית החיסול, ב-2 בנובמבר 1942. לאחר מכן הצטרפה הקבוצה ליחידה של שבויים סובייטים שברחו מהשבי, ובהמשך עזבו חבריה את היחידה הזאת והתפזרו ביחידות פרטיזנים סובייטיות אחרות. הקבוצה השנייה מנתה תשעה אנשים (ואחר כך 12). בעזרת נשק דֶמֶה מעץ שהיה ברשותם הם השיגו כלי נשק אמִתיים. גם הם נדדו בין כמה יחידות פרטיזנים סובייטיות. הקבוצה השלישית עזבה את קמיין קושירסקי ערב האקציה הסופית וברשותה אקדח אחד. בתוך זמן קצר השיגו חבריה רובים, ובראשית 1943 הצטרפו ליחידת פרטיזנים סובייטית.
ב-2 בנובמבר 1942 חוסל גם גטו "העובדים המועילים", וכ-200 מתושביו נרצחו. כ-400 איש ברחו, אך רובם נרצחו בידי קבוצות שודדים ובידי איכרים, או מתו מקור. כ-100 מהם שרדו ביחידות פרטיזנים סובייטיות ופולניות פרו-סובייטיות.