המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בראשית המאה העשרים התגוררו בקמנקה כ-2,200 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. באפריל 1919, בזמן מלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918), נרצחו כ-70 יהודים בפוגרום של אנשי ה"צבא הלבן" (הצבא האנטי-בולשוויקי).
בימי השלטון הסובייטי המשיכו יהודים רבים לעסוק במלאכה, אך רבים החלו לעבוד בבתי חרושת לייצור גפרית ובפקידוּת במוסדות ממשלתיים. בעיירה נפתח בית ספר ביידיש. בשל תהליכי העיור והתיעוש בברית-המועצות והמצוקה הכלכלית קטן מספר היהודים בקמנקה, וערב מלחמת העולם השנייה ישבו בה כ-600 יהודים.
הגרמנים כבשו את קמנקה ב-9 באוגוסט 1941. יהודים במספר לא ידוע הצליחו להימלט מזרחה לפני הכיבוש. מיד אחרי הכיבוש החלו בעיירה מעשי התעללות ורצח. בסוף דצמבר 1941 הוכנסו כ-400 יהודי העיירה לגטו ונאסרה עליהם התנועה ברחובות לאחר השעה חמש אחר הצהריים. אסירי הגטו נשלחו לעבודות כפייה קשות. רבים מהם נספו בגלל התנאים הקשים ששררו בגטו.
גטו קמיינקה חוסל ב-4 במרס 1942, ו-100 היהודים שנותרו בו נרצחו במרתף של בניין המיליציה האוקראינית של הנפה.