המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בקצ'קמט 1,346 יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כאחוז אחד. רוב היהודים היו בעלי מלאכה וסוחרים, בעיקר במוצרים חקלאיים כגון עופות, יין ופרחים. בעיר היו שתי קהילות יהודיות פעילות, אורתודוקסית ונֵאולוגית, ועם מוסדותיהן נמנו תלמוד תורה ואגודות חברתיות ודתיות.
בשנת 1919, בימי "הטרור הלבן" שלאחר מלחמת העולם הראשונה, נאסרו כמה מנכבדי היהודים בעיר ונתלו באשמת שיתוף פעולה עם הרומנים, שכבשו את העיר לימים מספר. בשנת 1920, עם הנהגת חוק ה"נומרוס קלאוזוס", נאלצו צעירים יהודים רבים מקצ'קמט ללמוד באוניברסיטאות מעבר לים, והקהילות היהודיות הקימו למענם אגודת סיוע.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה הנאולוגית של קצ'קמט 1,100 נפשות, והקהילה האורתודוקסית – 198 נפשות.
עם כניסתם לעיר עצרו הכוחות הגרמניים שלושים מנכבדי היהודים, כלאו אותם במחנה המעצר קישטרצה (Kistarcsa), וגירשו אותם לאושוויץ.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי צווים ותקנות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-12 במאי 1944 הורה ד"ר לסלו אנדרה (Laszlo Endre), סגן הממונה על המחוז ואנטישמי מושבע, להקים גטאות במחוזו. ראש עיריית קצ'קמט, ד"ר בלה ליצקה (Bela Liszka), הורה להקים גטו בבית הכנסת האורתודוקסי ובבתים הסמוכים לו, בקסרקטינים ובבית החרושת לגפרת הנחושת שבפאתי העיר. הצו של ראש העיר קבע שיש להפריד בין היהודים האורתודוקסים, היהודים הנאולוגים והיהודים המומרים. ראש העיר גם דרש להקים מועצה יהודית של שמונה חברים, ולנשיאה מונה דז'ו שונברגר (Dezso Schonberger). המעבר לגטו החל ב-30 במאי 1944 בשעה שש בבוקר. מרחב המחיה שהוקצה לכל תושב בגטו היה שני מטרים רבועים.
ב-12 ביוני 1944 הועברו לבית החרושת לגפרת הנחושת 234 יהודים שעבדו בחקלאות לפני ריכוזם בגטו. בגטו קצ'קמט התגוררו עתה 1,323 יהודים, ובהם כמה יהודים מנפת אלשודבש ( Alsodabas).
ב-16 ביוני 1944 הועברו רוב תושבי גטו קצ'קמט, על חלקיו השונים, לגטו שבבית החרושת לגפרת הנחושת, ששימש עתה גם מרכז שילוח. קודם למעבר אילצו הז'נדרמים ההונגרים את היהודים להתייצב בכיכר שלפני בניין העירייה. בכיכר הצטוו היהודים להתפשט ולעמוד עירומים בעוד הז'נדרמים מחפשים על גופם ובכליהם חפצי ערך מוסתרים. ד"ר שונברגר התפטר מתפקידו לפני המעבר.
יהודים "בעלי זכויות" ופטורים; יהודים בנישואים מעורבים עם ילדיהם; רופאים רווקים; וטרינרים, רוקחים, ומהנדסים מוסמכים – כל אלה לא הועברו לבית החרושת אלא נלקחו למחנה צבאי. יהודים נתיני בריטניה, מדינות צפון אמריקה ודרום אמריקה, רומניה, בולגריה, סלובקיה, פינלנד, שווייץ, שוודיה, ספרד, פורטוגל ותורכיה – הוחזקו במאסר.
בין 16 ל-20 ביוני 1944 הועברו תושבי גטאות שונים במחוזות פשט-פיליש-שולט-קישקון, צ'ונגרד (Csongrád), ויס-נג'קון-סולנוק (Jász-Nagykun-Szolnok ) למרכז השילוח שבבית החרושת לגפרת הנחושת. היהודים, יותר מ-5,400 נפשות, הוחזקו במחסנים של בית החרושת על רצפה חשופה, בלי אפשרות להתרחץ. הם גורשו לאושוויץ בשני טרנספורטים שיצאו ב-25 וב-27 ביוני 1944. לפני שיצא הטרנספורט השני הרעילו את עצמם כ-70 מהם; רובם מתו.