המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בקרוגלויה כ-240 יהודים – כ-20 אחוזים מאוכלוסייתה. הם עבדו בקואופרטיבים של עגלונים וסנדלרים וכן במפעל לעיבוד פשתן. עד אמצע שנות השלושים של המאה העשרים פעל במקום בית ספר יסודי יהודי.
הגרמנים כבשו את קרוגלויה ב-8 ביולי 1941. נערך רישום של היהודים, שהיו בהם גם פליטים מפולין הכבושה, והם נצטוו לשאת טלאי בצורת מגן דוד. מאיר פבזנר התמנה ל"סטרוסטה", ומיד הוכרח להכין רשימה של היהודים על-פי גיל ומין. יהודים הוצאו לעבודות כפייה כגון תיקון כבישים.
ב-15 בספטמבר 1941 ציוו הגרמנים על פבזנר לדאוג שכל הגברים היהודים יתייצבו, מצוידים באתי חפירה, ליד המיפקדה הגרמנית המקומית. כעשרה מהגברים לא התייצבו, והגרמנים בתגובה ירו בפבזנר בו במקום. הגברים הוסעו באוטובוסים ליער הסמוך ונורו למוות. מי שלא התייצבו במועד נתפסו גם הם ונרצחו. באוקטובר 1941 נורו למוות 28 נשים יהודיות בעוון "התנהגות חצופה".
בתאריך לא ידוע הוקם בקרוגלויה גטו ושוכנו בו גם פליטים מעיירות הסביבה. תנאי החיים בגטו היו קשים מנשוא ושררו בו צפיפות קשה ורעב. מים הותר לשאוב רק מבאר אחת, שכונתה "באר יהודית", או מהנהר. כל קשר עם הסביבה נאסר. מדי יום ביומו נתפסו יהודים שניסו לברוח מהגטו והוצאו להורג בפומבי. בגלל התנאים הקשים בגטו ומעשי הרצח הבלתי פוסקים הלך והצטמצם מספר תושביו, עד שרוכזו כולם תחת שמירה בשני בתים מוקפים בגדר. למרות האיסור החמור, הסתננו יהודים מהגטו כדי להשיג מזון בכפרים הסמוכים. מדי ערב נבדקה נוכחות התושבים על-פי הרשימות, ואם נעדר מי מהם, הוכו השאר מכות קשות.
גטו קרוגלויה חוסל ב-15 ביוני 1942 בשעות הלילה. כל תושביו הוצאו ממנו ונורו למוות. נער אחד בלבד שרד ככל הידוע מהחיסול.