המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Krosno, גבר יהודי בגטו, 1940.
ארכיון יד ושם, FA54/20

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בקרוסנו כ-2,500 יהודים – כרבע אוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר וממלאכה, בעיקר בענפי ההלבשה והמזון, והסתייעו בפעילותם הכלכלית באיגוד מקצועי של בעלי מלאכה, בבנק עממי יהודי, בג'וינט, שתמך בקופת הגמ"ח שבעיר, וביוצאי העיר בארצות-הברית. עם מוסדות החינוך היהודי בעיר נמנו חדרים, בית ספר של "בית יעקב" ובית ספר עברי של רשת "תרבות", פעלה בעיר ספרייה, והתקיימו חוגי מוזיקה ודרמה. סניפים של מפלגות ותנועות נוער ציוניות פעלו בעיר והחזיקו בה כמה ספריות ציבוריות, והיה גם סניף של מפלגת אגודת ישראל.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עזבו את קרוסנו רבים מתושביה היהודים, וקצתם הגיעו לאזור הסובייטי.
הגרמנים כבשו את קרוסנו ב-9 בספטמבר 1939. בסוף השנה הצטוו כל יהודי העיר בני 12 ומעלה לשאת סרט זרוע לבן שעליו מגן דוד כחול, ותנועתם בעיר הוגבלה. נתמנה יודנרט בראשותו של יהודה אנגל והוקם שירות סדר יהודי. על היהודים הוטלו עבודות כפייה.
ב-1941 שולחו יהודים למחנה עבודה בפרישטק (Frysztak) הסמוכה, רובם מקרב העניים, בדרך כלל מהפליטים שהגיעו לקרוסנו בין סוף 1939 לאביב 1940 מאזורי מערב פולין שסופחו לגרמניה. שכרם שולם מהכספים ששילמו העשירים תמורת שחרורם מעבודה. רוב הפליטים התגוררו בבית הכנסת ונעזרו במטבח ציבורי שהפעיל בעבורם היודנרט.
ב-22 ביוני 1941 היו בקרוסנו 2,072 יהודים. בנובמבר 1941 חזרו לקרוסנו 85 יהודים בני המקום שברחו לברית-המועצות עם פרוץ המלחמה. בדצמבר 1941 נדרשו היהודים, באיום עונש מוות, למסור לגרמנים את כל דברי הפרווה.
ב-6 באוגוסט 1942 הוקם בקרוסנו גטו. כעבור יומיים כיתרו את הגטו אנשי ס"ס וכוחות משטרה גרמניים, פולניים ואוקראיניים. היהודים נצטוו להיאסף השכם בבוקר בשוק הסוסים. לאחר סלקציה נרצחו החולים, הזקנים והנכים ביער סמוך. יותר מ-1,000 בני אדם, ובהם אמהות עם ילדים קטנים, גורשו ברכבות למחנה ההשמדה בלז'ץ. כ-600 צעירים וצעירות שהוגדרו כשירים לעבודה קיבלו רישיונות עבודה מיוחדים ורוכזו במקום אחד בעיר שהפך למחנה עבודה. לאחר האקציה סרקו הגרמנים ועוזריהם את העיר, וכל יהודי שנמצא במחבוא נרצח במקום.
ב-4 בדצמבר 1942 הייתה אקציה נוספת. יהודי הגטו רוכזו בכיכר פרנציסקנסקה (Franciskanska), והגרמנים פשטו על הגטו וגררו אל הכיכר את כל מי שנתפס. כמה בני אדם נרצחו, ובהם ילדים. כל היהודים, למעט כ-25 מהם, שולחו לז'שוב (Rzeszów). מי שנמצאו במקומות מסתור נורו במקום, ובהם רב הקהילה, שמואל פירר.