בין שתי מלחמות העולם חיו בקרושנייוויצה כ-1,300 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. במקום פעלו מפלגות ציוניות ומפלגת אגודת ישראל, למפלגת הבונד הייתה השפעה ניכרת, והיו יהודים שגם תמכו במפלגה הקומוניסטית הפולנית.
הגרמנים כבשו את קרושנייוויצה ב-15 בספטמבר 1939. מיד עם הכיבוש נגזרו על היהודים גזרות למיניהן ובהן האיסור לגדל פאות וללבוש לבוש מסורתי. רכושם של היהודים נשדד, וספרי התורה שבבית הכנסת חוללו. ב-1939 הוקם בקרושנייוויצה יודנרט, ותפקידיו העיקריים היו לספק כוח עבודה לגרמנים ולאכוף את תשלום מסי העונשין. בשל זרם הפליטים שהגיעו לקרושנייוויצה בחודשים הראשונים של המלחמה גדל מספר היהודים בה לכ-2,000.
הגטו הוקם ב-10 במאי 1940, ברחוב קוטנובסקה (Kutnowska) ובכמה רחובות סמוכים, וכלל 40-35 בתים קטנים. הצפיפות בגטו הייתה קשה, ובכל בית התגוררו בממוצע כ-50 נפשות. אמנם בתחילה לא היה הגטו סגור לחלוטין, ולכאורה יכלו תושביו לקנות מזון בשוק השחור, אך לרוב תושביו לא היו מקורות פרנסה, ולכן שרר בו רעב כבד. שלושה ימים בשבוע הוטלה על כל הגברים בני 60-18 עבודת כפייה בקרבת לנצ'יצה (Łęczyca). סבל רב נגרם ליהודים עקב התנפלויות ומעשי שוד של שוטרים גרמנים ושל גרמנים מקומיים. יהודים רבים שניסו להתלונן אצל השלטונות הוכו קשות ואחד מהם נרצח .בסתיו 1941, ערב ראש השנה תש"ב, שולחה מהגטו קבוצת יהודים, רובם גברים צעירים, למחנות עבודה באזור פוזנן (Poznan). בחודשים הבאים שולחו למחנות העבודה עוד שלוש קבוצות, עד שנשארו בגטו בעיקר זקנים, חולים, נשים וילדים.
גטו קרושנייוויצה חוסל במרס 1942. ראש העיר גויס לצורך פעולת הטעיה: בנאום שנשא באוזני היהודים שנצטוו להתאסף במרכז הגטו הוא הודיע להם שעליהם להתכונן לנסיעה לבסרביה (Bessarabia) והכחיש בתוקף את השמועות על גירוש לחלמנו. למחרת היום פתחו כוחות גרמניים באקציית החיסול. חיסול הגטו נמשך ימים מספר בשל התנגדותם של היהודים ובשל בריחות המוניות שלהם. יהודים רבים נורו בו במקום. היהודים הועברו למחנה מעבר זמני שהכינו הגרמנים בשוק הבהמות העירוני שמחוץ לגטו, וכעבור כמה ימים גורשו למחנה ההשמדה חלמנו.
