בין שתי מלחמות העולם חיו בקריז'ופול כ-1,400 יהודים – קרוב למחצית אוכלוסייתה. בקיץ 1919, בזמן מלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918), נרצחו בעיירה כ-60 יהודים בשני פוגרומים שעשו בהם איכרים אוקראינים. בתקופת השלטון הסובייטי חוסל המסחר הפרטי, ובעלי מלאכה רבים רוכזו בקואופרטיבים. עד 1939 פעל בעיירה בית ספר ביידיש.
הגרמנים כבשו את קריז'ופול ב-22 ביולי 1941, וכבר באותו יום נרצחו 14 יהודים. הגרמנים העלו באש את מרכז העיירה, והיהודים רוכזו ברובע אחד והצטוו לתפור על בגדיהם מגן דוד. ב-1 בספטמבר 1941 עברה קריז'ופול לתחום טרנסניסטריה שבשלטון רומניה. בששת החודשים הראשונים של הכיבוש עמד בראש העיירה אוקראיני שניסה למנוע את הפגיעות ביהודים, אך לאחר מכן הוא הוחלף באדם בעל נטיות אנטישמיות.
בסתיו 1941 הועברו לעיירה כמה מאות מגורשים יהודים מבוקובינה (Bucovina) ומבסרביה (Bessarabia) ושוכנו בבתיהם של יהודים מקומיים. הרובע היהודי הוכרז גטו, הוקף גדר תיל, והופקדה עליו שמירה של אוקראינים. בפקודת הז'נדרמים הרומנים כוננו היהודים ועד, והוטל עליו לספק כוח אדם לצורכי השלטונות. בזמן הפנוי מעבודת הכפייה עבדו יהודי הגטו במשקי התושבים המקומיים בתמורה למצרכי מזון.
נוסף על כך שימשה קריז'ופול גם אחת מתחנות המעבר לאלפי יהודים מבסרביה ומבוקובינה שגורשו לטרנסניסטריה; את אלה החזיקו השלטונות במחנות, בצפיפות איומה, ורבים מהם מתו מטיפוס.
לעתים רחוקות התקבל סיוע מטעם ועדת העזרה היהודית (האוטונומית) בבוקרשט, וראש הוועד של הגטו חילק את המזון ואת החפצים בין היהודים. רבים מתו במגפות, ובגטו עבד רק רופא אחד – אחד מהמגורשים, שעבד בהתנדבות. יהודים שנזקקו לאשפוז התקבלו לבית החולים הכללי.
לפי נתוניה של ועדת העזרה היהודית (האוטונומית) בבוקרשט בתחילת 1943 נמצאו בקריז'ופול 1,300 יהודים, מקומיים ומגורשים גם יחד. בקיץ 1943 הוצאו להורג כמה משפחות יהודיות שנחשדו בקשר עם הפרטיזנים שפעלו באזור.
מספר תושבי הגטו הצטמצם לאחר שבאביב 1943 נשלחה קבוצה יהודים גדולה מקריז'ופול למחנות עבודה גרמניים, ובאוגוסט 1943 חיו בו רק 74 מגורשים ומספר לא ידוע של יהודים מקומיים.
ביער במרחק של עשרה קילומטרים מקריז'ופול פעל מחנה עבודה שחיו בו כ-700 יהודים מגורשים.
קריז'ופול שוחררה ב-17 במרס 1944.
