בסוף המאה התשע-עשרה התגוררו בבוברויסק כ-21,000 יהודים – 60 אחוזים מכלל אוכלוסייתה. במלחמת רוסיה-פולין (1920-1919) סבלו היהודים מהתעללויות של חיילים פולנים. בימי השלטון הסובייטי הייתה בוברויסק מוקד משיכה ליהודי העיירות שבסביבה. יהודים רבים עברו לעסוק במלאכה, ורבים היו לפקידים ופועלים בבתי חרושת ממשלתיים. עבודתה של אחת המחלקות בבית המשפט של בוברויסק התנהלה ביידיש, שהייתה שפת ההוראה בכמה בתי ספר ממשלתיים שפעלו עד קיץ 1938. בשלהי שנות השלושים נמנו בעיר כ-27,000 יהודים – כשליש מכלל תושביה. לאחר ספטמבר 1939 התיישבו בבוברויסק פליטים רבים מפולין.
בימים שלאחר פלישת הגרמנים לברית-המועצות (ב-22 ביוני 1941) הספיקו כמחצית מיהודי בוברויסק וגם פליטים יהודים פולנים רבים שנקלעו אליה להתפנות מזרחה לתוך ברית-המועצות.
הגרמנים כבשו את בוברויסק ב-28 ביוני 1941. לאחר הכיבוש נצטוו היהודים לשאת מגן דוד צהוב על גב הבגד העליון ועל החזה. בראשית אוגוסט 1941 רוכזו כל יהודי בוברויסק בגטו בפאתי העיר. לאותו מקום הובאו גם יהודים שגורשו מגלוסק (Glusk), מסטריה דורוגי (Starye Dorogi), מנפת קריצ'ב (Krichev) ומסלוצק (Slutsk). בתחילה היו תנאי החיים בגטו סבירים יחסית, ויהודים רבים המשיכו לעבוד במקומות העבודה הרגילים שלהם.
בשתי אקציות שנערכו בסתיו 1941 – בספטמבר ובראשית אוקטובר – רצחו אנשי האיינזצגרופן הגרמנים בפיקודו של קרל רורברג (Ruhrberg Carl) כ-800 מתושבי הגטו. בעקבות האקציות צומצם בראשית אוקטובר 1941 אזור הגטו, וצמצומו פגע קשות בתנאי החיים של היהודים.
ב-7 בנובמבר 1941 ביצעו שוטרים גרמנים, בעזרתם של בלרוסים, אקציה גדולה בגטו. השוטרים עצרו אלפי יהודים ועשו בהם סלקציה. בעלי מקצוע הופרדו מהנידונים לרצח, והאחרים, 5,281 יהודים, נרצחו ליד הכפר קמנקה (Kamenka), כתשעה קילומטרים מבוברויסק.
ליהודים שנשארו בגטו לאחר הסלקציה הצטרפו יהודים שהצליחו להסתתר בזמן האקציה. ב-30 בדצמבר 1941 עשו חיילי ס"ס ויחידות של הצבא הגרמני עוד אקציה גדולה בגטו ורצחו כ-7,000 יהודים באזור שדה התעופה הצבאי הסובייטי לשעבר. במיפקדה הגרמנית בבוברויסק נשארו כמה בעלי מלאכה, ולאחר מכן הם שולחו למחנה סמוך לבוברויסק ונרצחו שם.
