המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בקרסנה כ-320 יהודים – כשליש תושביה. רובם עסקו במסחר, בחנוונות ובמלאכה. בקרסנה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות ואגודת ישראל, והיו בה ישיבה ובית ספר של רשת "תרבות".
קרסנה נכבשה בידי הסובייטים במחצית השנייה של ספטמבר 1939.
הגרמנים כבשו את קרסנה בסוף יוני 1941. בתוך ימים אחדים חויבו היהודים לשאת טלאי צהוב, תנועותיהם הוגבלו, והם גויסו לעבודת כפייה. בפקודת הגרמנים הוקמו יודנרט ושירות סדר יהודי. בראש היודנרט הועמד השען דובר הגרמנית שבתאי ארלוק (Arluk).
בתחילת אוגוסט 1941 רוכזו יהודי קרסנה בגטו מגודר. הם המשיכו לסחור עם האוכלוסייה המקומית. באביב 1942 הועברו לגטו אלפי יהודים בעלי מקצועות נדרשים וצעירים כשירים לעבודה מכמה גטאות שחוסלו באזור. בגטו הוקמו מרפאה מאולתרת, בית ספר ותאטרון. עקב הצפיפות שוכנו כמה אלפי יהודים במחנה עבודה לייצור כלי נשק ולתיקונם שהוקם כקילומטר מחוץ לעיירה. במחנה עבדו גם רבים מתושבי גטו קרסנה.
כעשרה צעירים יהודים ובראשם שבתאי שפרינגר נמלטו מהגטו בקיץ 1942 כדי להצטרף לפרטיזנים ביערות. גם ממחנה העבודה הצליחו להימלט כמה יהודים. בסיוען של נערות יהודיות שעבדו במחסני נשק שלל הוברחו לגטו מעט כלי נשק ותחמושת. ואולם הפעילות המחתרתית בגטו סוכלה בגלל חששותיהם של ראש היודנרט וכמה מחבריו. כ-100 צעירים בסך הכל הצליחו לברוח בפרקי זמן שונים מגטו קרסנה וממחנה העבודה וללחום כפרטיזנים ביערות נליבוקי (Naliboki) וביאלובייז'ה (Bialowieza).
גטו קרסנה חוסל בראשית מרס 1943; הגרמנים ריכזו את תושביו באורווה (לפי גרסה אחרת – באסם) והעלו אותה באש. האסירים במחנה העבודה נרצחו בין 19 ל-21 במרס 1943.