המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Krasnystaw, הדסה שטיין ושתי בנותיה, 1941.
ארכיון יד ושם, 3004/150

בין שתי מלחמות העולם חיו בקרסניסטב כ-1,700 יהודים – כ-20 אחוזים מאוכלוסייתה. הם התפרנסו ממלאכה, בעיקר בענפי ההלבשה, וממסחר זעיר. בעיירה פעלו מוסדות צדקה וסעד מסורתיים ושלושה בנקים יהודיים, והיהודים נעזרו גם בג'וינט ובבני הקהילה שהיגרו לחוץ לארץ. בקרסניסטב היו ספריות ציבוריות וחוגי דרמה; מפלגות ותנועות נוער ציוניות פעלו בה ואף הקימו קיבוצי הכשרה; ופעלו בה גם סניף של אגודת ישראל, ארגוני נשים ונוער אורתודוקסיים וסניף קטן של הבונד. הילדים למדו בחדר ובתלמוד תורה, נוסף על לימודיהם בבית הספר הממשלתי.
הגרמנים כבשו את קרסניסטב ב-14 בספטמבר 1939. הם הוציאו להורג בתלייה שבעה גברים יהודים, ובזזו רכוש מבתי יהודים ומעסקיהם. בִּקְרב עם שרידי כוחות פולניים ב-18 בספטמבר נתפסו יהודים בני ערובה, ושישה מהם נהרגו בחילופי האש. בשוך הקרבות החלו הגרמנים בחטיפת יהודים לעבודת כפייה, בעזרתו של פולקסדויטשה מקומי ששמו גאידה (Gaede).
ב-24 בספטמבר 1939 נסוגו הגרמנים מקרסניסטב, והצבא האדום נכנס אליה, אך כעבור שבועיים נסוגו הסובייטים מזרחה אל מעבר לקו הגבול על-פי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, והגרמנים שבו לקרסניסטב. כמה מיהודי העיירה, בעיקר צעירים, נלוו לסובייטים בנסיגתם.
בתחילת 1940 הוקם בקרסניסטב יודנרט מצומצם ובו ארבעה חברים (היודנרט הורחב לאחר זמן מה). בראש היודנרט עמד ליפא רייכמן. באביב 1940 הטילו הגרמנים על יהודי קרסניסטב תשלומי כופר והקימו שירות סדר יהודי.
באוגוסט 1940 הוקם גטו בקרסניסטב, ובאוקטובר היו בו כ-1,200 יהודים. בתחילת 1941 הגיעו לקרסניסטב פליטים יהודים מעיירות סמוכות, ומספר תושבי הגטו גדל ל-1,690. בד בבד החלו הגרמנים לשלח יהודים מהגטו למחנות עבודה במחוז לובלין. בסתיו 1940 שולחו 60 עובדים מהגטו לבלז'ץ, שפעל אז כמחנה עבודה, ורובם נספו שם עקב התנאים הקשים והרעב. בחורף 1940/41 שולחה קבוצה של יהודים מקרסניסטב לעיירה זקשב (Zakrzew).
עם פרוץ המלחמה בין גרמניה לברית-המועצות ביוני 1941 עברו בקרסניסטב יחידות צבא גרמניות ובדרכן רצחו יהודים ברחובות ובזזו רכוש יהודים. יחידות ס"ס שעברו דרך העיירה חטפו יהודים ברחובות ולקחו אותם לעבודות כפייה.
בחורף 1941/42 הגיעו לגטו קרסניסטב פליטים יהודים מצ'כיה ומאזורי כיבוש שנכללו ברייך הגרמני.
גטו קרסניסטב חוסל ב-12 באפריל 1942; אנשי ס"ס ויחידות עזר אוקראיניות גירשו את תושביו, כ-200 בני אדם, לאיזביצה (Izbica), שבה רוכזו יהודי האזור. רובם גורשו לאחר מכן למחנה ההשמדה בלז'ץ.
בגטו נשארה קבוצת עובדים יהודים לצורך איסוף חפציהם של המגורשים; עשרה מהעובדים נרצחו כעבור כמה ימים, והיתר הועברו בספטמבר 1942 למחנה העבודה בטרווניקי (Trawniki).