המכון הבין-לאומי לחקר השואה

אחרי מלחמת העולם הראשונה חיו בסוחדניוב כ-900 יהודים – כרבע אוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה. רבים נתמכו בקופת הגמ"ח שפעלה בעיירה ובחברות הצדקה המסורתיות. בעיירה פעלו סניפים של מפלגות ציוניות והפעילו ספרייה ציבורית וחוג לדרמה. כמו כן פעל בעיירה בית ספר לבנות של רשת "בית יעקב".
הגרמנים כבשו את סוחדניוב ב-7 בספטמבר 1939, ויהודים גויסו לעבודת כפייה. בנובמבר 1939 הוקם בסוחדניוב יודנרט בראשותו של זליג ורשבסקי, מפרנסי הקהילה.
בינואר 1940 חויבו יהודי העיירה לשאת סרט זרוע שעליו מגן דוד. באפריל 1940 נשלחה קבוצת צעירים יהודים מסוחדניוב לעבודת כפייה בסקרז'יסקו-קמיינה (Skarzysko-Kamienna).
בפברואר 1941 הובאו לסוחדניוב כ-2,000 יהודים שגורשו מפלוצק (Plock).
ביוני 1941 הוקם בסוחדניוב גטו סגור בשלושה רחובות במרכז העיירה. הוקם שירות סדר יהודי של 40 איש. כעבור זמן מה העבירו הגרמנים לגטו סוחדניוב עוד כ-500 יהודים מהיישובים הסמוכים בליז'ין (Blizyn), סמסונוב (Samsonow) ובודזנטין (Bodzentyn), ומספר תושבי הגטו הגיע ליותר מ-3,000. היודנרט, בסיוע ארגון יס"ס בקרקוב, פתח מטבח ציבורי, מרפאה ובית ילדים.
ביוני 1942 שולחו יהודים לעבודת כפייה במחנות באזור קילצה ובמחנה שהוקם ליד סוחדניוב בפיקודו של איש הס"ס אנגלברט קירשנר (Engelbert Kirschner). על היודנרט הוטל לספק עובדים למחנות אלו.
באוגוסט 1942 הובאו לגטו סוחדניוב מאות יהודים מבליז'ין, זגניאנסק (Zagniansk) וסמסונוב, ומספר היהודים בגטו הגיע לכ-5,000.
ב-22 בספטמבר 1942 עם שחר ציוו שוטרים גרמנים ופולנים על אנשי שירות הסדר היהודי לרכז את יהודי הגטו. כ-200 מהם שנחשבו כשירים לעבודה שולחו למחנה סקרז'יסקו-קמיינה, וכ-4,500 גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה. בסוחדניוב נותרו כ-30 יהודים במקומות מחבוא.