לפי קריאת הלב

בתקופת הכיבוש הנאצי של מינסק, ניצלו עשרות ילדים יהודיים בזכות פעולתם המשותפת של וסילי אורלוב, אנטון קיצקו, ורה ספרנינג ומריה וורוניץ'. טרם המלחמה לימד וסילי אורלוב גיאוגרפיה במכון להשתלמויות מורים. לאחר כיבוש מינסק על ידי הגרמנים נסגר המכון, ואורלוב החל לעבוד במחלקת החינוך של המנהל העירוני - שם פיקח על השמת ילדים חסרי בית ויתומים בבתי יתומים ומקלטים. על פי ההוראות אורלוב היה אמור לשלוח כל ילד יהודי אל הגטו, אך במקום לעשות זאת הסתיר אורלוב את השתייכותם האתנית של הילדים היהודים והפנה אותם למקלטים עירוניים אשר היו תחת ניהולם של אנשי אמונו. ורה ספרנינג עבדה כמנהלת של בית היתומים העירוני מס' 7, ומריה וורוניץ' ניהלה את בית היתומים מס' 2.  צוותי המוסדות הללו עשו הכל על מנת להסתיר את הילדים היהודים מפני הגרמנים. בזמן הבדיקות שנערכו בבתי היתומים, הם החביאו ילדים בעלי תווי פנים יהודיים מובהקים, או כיסו את פניהם עם תחבושות.

אנטון קיצקו, ששימש נשיא קהילה ומטיף בקהילת האוונגליסטים של מינסק, לקח תחת חסותו את בתי היתומים של ורה ספרנינג ומריה וורוניץ'. הדבר בא לידי ביטוי באיסוף בגדים ומצרכי מזון עבור החניכים אשר חיו על סף רעב, וכן בהעברת שיעורי דת, תפילה וטקסים נוצריים. בנוסף, בזמן בדיקות שנערכו על ידי הנאצים, קיצקו החליף את הילדים היהודיים בבנותיו ובילדיהם של בני הקהילה האוונגליסטית.

הגם שבפועל נדרשו לציית להוראות הכובש הגרמני, דוגמת הקבוצה של וסילי אורלוב מוכיחה כי עבודה במועצות המקומיות הפועלות תחת כיבוש אפשרה לעוסקים בה לסייע למלאכת הצלת היהודים. מסקנה חשובה נוספת היא שלמרות היעדר מערכת מאורגנת של הצלה בשטחים הכבושים של ברית המועצות, במקרים אחדים התפתחו מנגנונים ספונטניים – כמו, לדוגמא, בבתי הילדים או במקרים בהם משפחות ואף כפרים שלמים לקחו חלק בהצלה.

בסתיו 1941 שהה פליקס סורין בבית יתומים בלרוסי, בו התחזה לילד רוסי. הוא נדרש להתייצב מול וועדה אשר מטרתה הייתה זיהוי הילדים היהודים מבין חניכי בית היתומים. בין חברי הוועדה נמנה גם וסילי אורלוב.

”השוטר פנה אלי בשאלה: 'מה שם המשפחה שלך?' 'סורין', אמרתי. השוטר הסתובב אז אל האיש שישב משמאלו ואמר: 'תשמע, השם הזה - סורין, נגמר ב-"ין", הוא כנראה של ז'ידים.'  ואז האיש הזה, שישב משמֹאלו, אמר: 'לא, זה שם רוסי! תראה, לצ'כוב, למשל, יש מחזה, שבו מופיע סורין, והוא בן אצולה – הרי לא היו אצילים יהודיים...'  ואז, בקול די חותך כזה, הכריז כי סורין הוא שם משפחה רוסי טהור.  הייתי המום שמישהו פתאום ניצב ככה להגנתי".
מתוך עדותו של פליקס סורין
 

"אבי ואמי נתנו לנו, לבניהם, דוגמא איך לאהוב אנשים ולעזור להם ולאהוב את החיים. אני נזכר איך אמא רצתה לעזור ליהודים להינצל ממוות. כל המשפחה שלנו תכננה איך לארגן הצלת אנשים מידי הגרמנים."
מתוך מכתבו של אלגימנטס רקיהביצ'יוס, בנו של ירוסלבס

משפחתו של האיכר ירוסלבס רקיהביצ'יוס בת שש נפשות החזיקה בבית ובמשק משלה בכפר קייג'אי באזור רסיינאי, מחוז קובנה שבליטא. לאורך כל תקופת הכיבוש הנאצי סייעה המשפחה כולה ליהודים הנרדפים, ביניהם גם חבריהם וגם אנשים זרים לחלוטין.  בסיוע של חלק ממכריהם העבירו בני משפחת רקיהביצ'יוס יהודים מגטו קובנה אל הכפר שלהם. חלק מהיהודים הללו הסתתרו ביערות והתחברו לפרטיזנים, חלקם נשארו אצל משפחת רקיהביצ'יוס ואילו אחרים הועברו למקומות מסתור אצל איכרים אחרים שהזדהו עם מפעל ההצלה. בזכות רשת ההצלה המאולתרת הצליחו לשרוד ארבעים יהודים.