לפי קריאת הלב

גרגורי ופראן טאשיאן הכירו והקימו משפחה בסימפרופול שבקרים, אליה נמלטו מתורכיה לאחר ששרדו את מלחמת העולם הראשונה ואת רצח העם הארמני במהלכו איבדו קרובי משפחה רבים.

בסמוך להם התגוררה משפחת גולברג עם שני ילדיה. דוד גולברג, אב המשפחה ובעלה של יבגניה האוקראינית, התגייס ונפל בקרב בתחילת המלחמה. לאחר שנכבשה העיר סימפרופול בידי הגרמנים ב-1 בנובמבר 1941 והתפרסמו הגזירות נגד היהודים, לקחה יבגניה את ילדיה ועברה לגור אצל הוריה האוקראינים. כשהתחיל הרצח ההמוני של היהודים ב-9 בדצמבר ביקש גיסה של יבגניה שתיקח את ילדיה מהבית היות ונוכחותם סיכנה גם את משפחתו. יבגניה  הייתה על סף ייאוש: לאן תפנה? העזרה הגיעה ממקום לא צפוי – שכנתה פראן טאשיאן הציעה לה לקחת את הילדים אל ביתה. כך מצאו עצמם הילדים של משפחת גולברג, טוליה בן ה-7 וריטה בת ה-4, בחיקה של משפחת טאשיאן. עד ליום השחרור של סימפרופול ב-13 באפריל 1944 דאגו פראן, גרגורי וילדיהם המתבגרים אסמיק וטיגרן לטוליה וריטה כאילו היו בני משפחתם.  
לאחר השחרור הואשמה משפחת טאשיאן עם שאר הקהילה הארמנית של קרים בשיתוף פעולה עם הכוח הגרמני הכובש. הם גורשו למחוז קמרובו שבסיביר, קיבלו חנינה ונוקו מכל אשמה בשנת 1956 אך לא הורשו עוד לחזור לקרים. בעקבות זאת עברו לגור בארמניה. לאורך כל השנים הקשות הללו עמדה משפחת הניצולים בקשר עם מציליהם ויחסי הידידות בין המשפחות נמשכו שנים רבות.

סיפור זה מדגים הצלה של יהודים בידי אנשים אשר משפחתם סבלה מרדיפות קשות גם היא. במקרה של משפחת טאשיאן היה זה רצח העם הארמני. שותפות גורל דומה לזאת באה לידי ביטוי גם אצל אלה שסבלו מרדיפות בתקופת ה"טיהורים" של סטאלין, קולקטיביזציה והמאבק ב"קולאקים".

ולדימיר צ'רנובול מכפר וודיאנה, מחוז קירובוגראד, אוקראינה הסתיר בביתו חייל יהודי, גרגורי לנצמן שפגש במקרה.

"צ'רנובול הזדעזע מהסיפור שסיפר לו לנצמן והתעוררו אצלו רגשי חמלה. הוא החליט להציל אותו מהגרמנים בכל מחיר. גורלו של צ'רנובול לא היה קל: בשנת 1930 הופקע אביו, שהיה איכר אמיד, מכל נכסיו, ושני הוריו נפטרו זמן קצר לאחר זה. כל שלושת הילדים נשלחו לבתי יתומים."
מתוך עדותה של אלכסנדרה בלוב, אשתו של גרגורי לנצמן, 8 בינואר 1993.