הספריה
עוד בסוף המאה ה-19 הקימה במיר קבוצת נוער לומד ועובד, פורשי הישיבה ומורים יהודים ספרייה בעברית, יידיש ורוסית שייצגה את תרבות ההשכלה. היה קשה לקבל מהשלטונות הרוסיים רשיון לספריה יהודית, לכן נפתחה הספרייה כבית מסחר לספרים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הועברו הספרים למינסק מחשש לגורלם. עם תום המלחמה הוחזרו הספרים והספרייה נפתחה מחדש. מיטב היצירות ביידיש ובעברית הגיעו אליה מוורשה, וילנה וארצות הברית. הספרייה הייתה מקום משיכה ומקלט לבני הנוער המחפשים דרך.
חנוך רקוביץ, יליד מיר, מספר:
"הבאתי הביתה את "אהבת ציון" למאפו לקריאה. סבא בן השבעים ומעלה ראני שאני תפוש בקריאתי. הסתכל בספר, לקחו ו"בלעו" בקריאתו בלילות אחדים. [...] ולא היה עוד כספריה הזאת בכל סביבות מיר, נובוגרודק ולידה".
חנוך רקוביץ, "מיר לגאון ולכבוד", ספר מיר, ע' 159
בין מלחמות העולם היו בספריה למעלה מ-5,000 כרכים, מספר מרשים יחסית לקהילה בסדר הגודל של קהילת מיר - ויחסית למיקומה באזורי הספר הפולנים. הספרייה פעלה עד הכיבוש הנאצי ב-1941.
החוג לדרמה
בשנים 1908-1910 פעלה במיר להקת חובבי דרמה שהעלתה מחזות יהודיים ובהם "שולמית" ו"בר כוכבא". לאחר מלחמת העולם הראשונה שב החוג לפעול והשתתפו בו בני נוער בוגרי בית הספר היהודי. ההכנסות ממופעי החוג בעיירה ובעיירות הסמוכות יועדו למימון הספרייה ובית הספר היהודי. על החוג לדרמה מספר משה ראובני:
"לא הסתפקנו אך ורק בהכנסת כספים בשביל הספרייה, אלא הייתה לנו מטרה נוספת - לתת לציבור היהודי בעיירה [...] הצגה של מחזה טוב ולא מחזה קלוקל כמנהג הימים ההם בעיירות. לשיא ההצלחה הגענו בהצגת "הקמצן" למולייר. הביצוע היה טוב בלי תקלות, האולם היה מלא מפה אל פה כמו בימים הטובים".
משה ראובני (רוסטובסקי), "הספריה", ספר מיר, ע' 230-231.
